לא. הלב של אליעד לא נשבר אפילו לא כמו "צלחת ביוון" (מטפורה אווילית). גם ליבו של כותב שורות אלה נשאר קר. מגמת החנופה המיינסטרימית שלו אינה מובילה לסיפור אמת אותנטי. אל תאמינו ל"שוב התחלתי לפרוט הבוזוקי", כאילו בימי האהבה הוא נגמל ממנו. זרק משפט. אל תאמינו ל"אמא שלי אמרה לי יש פה משהו מלוכלך" – יענו הגבר הטראומטי סומך יותר על האמא מאשר על עצמו. בתי היצור של השירים האלה מייצרים מכונים טקסטואלים בדוקים אך מופרכים/מזויפים.
טראומה? יצרני שירי הגבר המקונן על נטישת בת זוגו בדרך כלל נשארים בגזרת הבידור הים תיכוני הקל והמתרפס. אינסטנט לתפארת. המוסיקה מתכתבת עם איי יוון, עגולה ורקידה, קוראת לגוף לפזז, נספגת מהאזנה ראשונה, ומתקשטת, איך לא, בצלילי בוזוקי. תשאלו: אז מה אתה רוצה? אחלה להיט. מה אתה חופר לאליעד? אז זהו, שלא באתי לחפור לאליעד. הכל נחמד וסבבה. רק שאלה אחת לי לו: האם הוא מאמין למה שהוא שר?
אליעד לא כוחות בימוי: סאשה פריטוצקי עבור Good Cause
די נו, לא יכול יותר/ מאז שהיא עזבה אותי/ היום כבר לא עובר/ קשה, קשה לי לשחרר
אני כזה שיכור ויש לך ריח ממכר/ נו, לא יכול להיות/ אני רואה אותך גם בעיניים עצומות
חבל, חבל לי על הזמן/ הלב שלי נשבר כמו צלחת ביוון
למה לא? קחי אותי לבלות/ לא עושה לי כבוד כבר/ למה אין לי לילות?
שוב התחלתי לפרוט/ על הבוזוקי שעות זה לא עובר/ זה לא עובר לי, זה לא כוחות.
כפיים לכל הבנות ששברו לי ת׳לב/ תרימו לחיים בסוף הגלגל מסתובב
בום טראח, הפלת אותי בפח/ אמא שלי אמרה לי יש פה משהו מלוכלך
עזוב, היא לא היחידה, גם היא עכשיו רוקדת לבדה
למה לא? קחי אותי לבלות/ לא עושה לי כבוד כבר/ למה אין לי לילות?
שוב התחלתי לפרוט/ על הבוזוקי שעות זה לא עובר/ זה לא עובר לי, זה לא כוחות.
