כשאני מתאהב בשיר משמיעה ראשונה, אני בודק את עצמי. הקלות הבלתי נסבלת? כל כך קליט שזו שערורייה, אני אומר לעצמי. הצליחו לעבוד עלי? אלא שבמקרה של רוזא, הלא היא ורד דקל + זיו מורן, אני נכנע והולך אחריה שבי ברצון רב.
במנגינה המופלאה הזו, בטון הרך-שברירי, בליווי האקוסטי המדויק, ורד דקל משכנעת שהיא "קטנה מאוד" מבחוץ, אבל בפנים מתרחש אצלה משהו גדול מאוד.
השיר הוא זרם תודעה שנובע מתעיות ותהיות בדרכי החיים ("מה אני עושה כאן?"), חולשה פיזית ("חשבתי שאני אמא אדמה") ונפשית ("פחד שממלא אותי") המייצרים תשוקה לגעת בחלום, שגם הוא אינו בגדר השגה.
דקל שרה בענווה, מספרת את הסיפור האישי בפשטות ובבהירות. תוגתה עוברת בלי דרמה, אינה רצה לפני השיר, מינונים מדויקים בביצוע ובליווי. "מה אני עושה כאן?" שואלת דקל. התשובה נמצאת בשיר. אין כאן טעות.
*** על רוזא: ורד דקל, ראש המחלקה הווקאלית הרב-תחומית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים , מלחינה לתאטרון ולמחול, זמרת, בעלת תואר שני בקומפוזיציה. מאחוריה דרך ארוכה בסצנת הג'אז. היא הקליטה שלושה אלבומי ג'אז והופיעה בישראל ובחו"ל . זיו מורן,בוגר רימון והאקדמיה למוסיקה בירושלים, שיתף פעולה עם יוצרים ומוסיקאים רבים ביניהם אסי איילון, רננה רז, אלי לולאי..
היוזמה ל "רוזא" החלה מורד דקל, אשר בחרה לראשונה לזנוח את הג'אז והאנגלית לטובת כתיבה בעברית , במסגרת סדנא לכתיבת טקסטים של מאיר גולדברג ודן תורן, תורן גם ליווה את ורד לאורך הפקת האלבום.
אני קטנה מאוד/ ועשויה חוטים דקים דקים/ שתי וערב גופי הוא חשוף/ תוכל לעבור דרכו הכל שקוף/ אני עפה בלי כנפיים/ זה מוזר אבל זה ככה/ תראה איזה צליל אני מותחת עוד ועוד/ אני פשוט לא נחה
מה אני עושה כאן? מה אני רוצה?/ חשבתי שאני מתמסרת לחלום – אני לא בטוחה/ מה אני עושה כאן? מה אני רוצה?
חשבתי שאני אמא אדמה/ אבל אולי אני טועה/ אולי אני טועה
אני רכה מאוד/ ועשויה ילדים ילדים/ סה"כ זה גוף, עצמות ודם/ ופחד שממלא אותי/ כך שאם תרים מבט/ ברגע של דיבור ישיר/ תראה את החלום את הדמיון והרצון/ שמבקשים להיות חופשי
מה אני עושה כאן? מה אני רוצה?/ חשבתי שאני מתמסרת לחלום – אני כבר לא בטוחה/ מה אני עושה כאן? מה אני רוצה?/ חשבתי שאני אמא אדמה/ אבל אולי אני טועה/ אולי אני טועה
