אסתר רדא שרה מכתב לאהוב בעברה. מנסה לשכנע לחדש ימיהם, לנסוע רחוק, למצוא זה בזו מילים ומנגינות, להיזכר במי שהוא, במי שהיא. הטקסט נשמע שרבוט קלישאות ממכונה ליצור שירים לפי דרישה. ניסיון שטוח לשיר על יחסים מחודשים על בסיס מיני זכרונות. אני תמה כמה אסתר רדא מעורבת בבחירת המילים לשירים שלה.
נראה שלא זו (טקסט) המטרה של חבורת היוצרים העומדת מאחורי השיר הזה, אלא ניסיון להחיות את קו הסגנון הסול פאנקי שלה. מבחיינה זו, יש כאן ארכיטקטורה של בניית שיר פופ-סול, מנגינה, קצב, מעברים אפקטיביים שיוצרים זרימה יפה, המשודרגת בסולו חצוצרה ובשירת רקע.
אסתר רדא שוחה בסגנון הזה כדג במים, בטונים שמצליחים לחבר את העברית לגרוב. המילים כאמור נשמעות אמצעי, אבל המטרה – התבניות הריתמיות המונחות ביסוד תפקידו של הגרוב בהפקת מאפייני ה'תחושה' הקצבית הושגה. רדא השיגה שדרוג משמעותי לאלמנט הלייב שלה.

אסתר רדא אתה ואני

זוכר את הימים/ איך אהבנו לשחק/ כמו דגים בים/ אי אפשר היה לתפוס אותנו
לא היו לנו לילות/ שיחות מתוקות/ אל תוך זריחות/ והשנים עוברות/ איך שזה תפס אותנו
בוא ניסע רחוק מכאן/ לא משנה לאן/ ניקח איתנו את הזמן/ רק אתה ואני
נמצא אחד בשני/ מילים יפות ומנגינה/ ניקח לנו שנייה/ רק אתה ואני/ אתה ואני
מסדרים פה ערימות/ שקרים קטנים ומשימות לא נגמרות/ נגיע אליהן לקראת אף פעם
יש ים געגועים/ להיזכר במי אני ומי אתה/ לומר תודה/ רגע שוב להיות אנחנו