סרטה התיעודי של לילי פיני זאנוק, "אריק קלפטון: החיים ב -12 תיבות" Life in 12 Bars, עוקב אחרי הגיטריסט כשהוא מציב לעצמו משימה חד-משמעית לשדרג את מעמד הבלוז בתרבות הפופ. במהלך שנות השישים, עבר קלפטון להקות בקצב מסחרר בחיפוש אחר השילוב הנכון של הבלוז. הוא הצטרף ועזב להקות כמו "יארדברידס", "ג 'ון מאייאל והבלוזברייקרס", "קצפת", "אמונה עיוורת" "דרק והדומינוז" בתוך פחות מעשור. משתפי-פעולה היו רק אמצעי להגיע למטרה. המחויבות של קלפטון לבלוז היתה מוחלטת.
"החיים ב -12 תיבות" מתמקד בטראומה מוקדמת בילדותו: אמו עזבה אותו, והוא גדל אצל סבו וסבתו. דחייתו ע"י אמו מסבירה את הקשיים שלו לקשור יחסים עם נשים ואת מאבקיו ארוכי שנים בהתמכרות לסמים.
הסרט התיעודי חוסך בדיבורים של הנפשות המופיעות בו. הבמאית העדיפה קריינות מאשר דיבורים של קלפטון וקטעי וידאו ישנים כמו להקת "קצפת" במהלך הופעה בארה"ב; סרט ביתי של המוסיקאי וחבריו משתעשעים במהלך ההקלטה למה שיהפוך לאלבומה היחיד של להקת "דרק והדומינוס" או: קלפטון השתוי נאבק לשמור על שיווי המשקל שלו במהלך מופע בשנות ה -70; וגם – מנגן שירים מתוך האלבום זוכה הגראמי MTV Unplugged בשנת 1990.
העניין של קלפטון בבלוז הוא החוט המקשר בסרט. "כשזה הגיע לבלוז, לא היה אף אחד כמוהו", אומר איש הבלוז ג'ון מאייאל. הסרט שבכורתו היתה אתמול, מראה עד כמה הבלוז היה המוסיקה שדירבנה את קלפטון לאורך הקריירה, ברגעים הקשים והטובים.
הסרט חושף כמה עובדות מפתיעות כמו: קלפטון הוא נתקל לראשונה בבלוז דרך תוכנית רדיו שהשמיעו מוסיקה לילדים. קריירה של "כוכב פופ" מעולם לא עניינה אותו. ההשפעות המוסיקליות שלו – לא באו מגיטריסטים, אלא מכל מיני נגנים אקזוטיים כמו ביסמילה חאן, מוסיקאי הודי וירטואוז שמנגן בשהנאי (דומה לאבוב). ההתמכרות של קלפטון לסמים החמירה לאחר מותו של סבו.
