העולם המתין לשביעי של ביונסה. "רנסנס" הרגיש כאילו הוא היה בתנור עידנים, אבל הוא יצא בדיוק בזמן הנכון. עכשיו מתברר כי יש כאן הישג של ממש. רוב מגזיני ואתרי המוסיקה הכתירו את "רנסנס" – אלבום השנה. הגיחה של של ביונסה  למוסיקת הדאנס על גווניה נשמעת כמעט חסרת מאמץ בתצוגה ווקאלית מרהיבה. שיר כמו "סאמר רנסנס" מתח קו המחבר את "I Feel Love" של דונה סאמר וג'ורג'יו מורודר למוזיקה של משחקי וידאו והאוס משנות ה-90 כ "Virgo's Groove", נגע בצליל הבשרני של דאפט פאנק אבל גם בדאנס-פופ הפסיכדלי של Tame Impala.
תקשיבו ברצף, כלומר –  בואו למסיבה שביונסה מזמינה אתכם להיכנס בשעריה. אלבום הסולו הראשון שלה מזה שש שנים לוקח לדאנס פלור. ביונסה היא אחת המוזיקאיות החיות היחידות שיכולות לעצור את העולם עם מוזיקה חדשה. היא הייתה כוכבת-על עוד לפני שעברה לסולו מ-Destiny's Child, ובמהלך שני העשורים האחרונים השפעתה על תרבות הפופ – מקולנוע לאופנה ועד פילנתרופיה היתה פנומנלית.   Lemonade ב-2016 היה מסמך נפיץ של חוסן מול בגידה ואי צדק גזעני כלל ארצי – נקודת שיא יצירתית בקריירה של האייקון.
האם זו אבולוציה של Lemonade? ממש לא. "רנסנס" הוא אלבום של שחרור. מזרים אנרגיית מועדונים עזה, "פסקול משמח של מסיבה אינסופית. חוזרת להאוס של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים ולדיסקו. ה"גרדיאן" נתן ל – 16 השירים ארבעה מתוך חמישה כוכבים, ותיאר אותה כ"אסקפיסטית באופן לא מתנצל", אלבום שבו הזמרת "משחרר הכל, מבאנגרים של דיסקו ועד נהנתנות האוס עולמית".
.
רשימת הקרדיטים עמוסת כוכבים –  גרייס ג'ונס, טמס ו-BEAM; כותבי השירים The-Dream, JAY-Z, דרייק, סיד בנט מאינטרנט ולבן קאלי; המפיקים Mike Dean, No I.D., The Neptunes, Raphael Saadiq, Skrillex, Honey Dijon, ו-A.G. Cook בין רבים אחרים. מדובר בכמות מדהימה של כישרון במקום אחד, ולמרות כל הפאר, ב- RENAISSANCE מצליחה בעיקר להישאר מרוכזת על ידי הכנסת אנרגיה למקום הכי צפוי: רחבת הריקודים.
הסינגל הראשון של האלבום "Break My Soul" מציג מוזיקת האוס, אבל באלבום יש גם דיסקו ("Cuff It"), פאנק (“Plastic Off The Sofa”), וטכנו ("Thique"). רצועת הסיום "Summer Renaissance" ממשבצת דגימה מהלהיט קלאסי של דונה קיץ מ-1976 "I Feel Love" עם תופים מפעימים של מייק דין שגורמים לשיר להרגיש כמעט כמו רמיקס.
רנסנס הוא האלבום האנרגתי ביותר של ביונסה עד כה: הוא לא רק הולך בעקבות קודמיו אלא עושה את הדרך שלו למקומות שלא חשבנו שביונסה תגיע אליהם.
זו חגיגה מלאת חיים ומחוץ למחוזות הציפיות , כי  נדיר לשמוע את האמנית הממושמעת הזו פשוט נהנית בתנאים שלה. מצד שני, זה אינו הסרט הטוב ביותר של ביונסה באורך מלא. Renaissance מספק בעיקר אנרגיית מועדונים עם ג'אמים קינטיים מלאי נשמה המשמשים כלי לבחון אהבה, תאווה ושחרור בעידן המגפה.
המשבחים אלה שמכתירים אותו כאלבום השנה טוענים ש"רנסנס" הוא הרבה יותר יותר מאלבום, או מאוסף של שירים ברצף אחד, יותר משיר תהילה לדאנס לדיסקו ולמוזיקת האוס. ביונסה של "רנסנס" לא התכוונה  לשקף את העידן הזה, כפי שמוזיקה עושה לעתים קרובות. היה בו משהו אחר, משהו הכרחי. הזכיר לנו את כל האפשרויות שיש עדין במוסיקה. נתן תקווה.
על האלבום שנוצר בתקופת המגיפה כתבה ביונסה למעריציה: "יצירת האלבום הזה אפשרה לי מקום לחלום ולמצוא מפלט בתקופה מפחידה עבור העולם. זה איפשר לי להרגיש חופשיה והרפתקנית. מצאתי מקום להיות משוחררת מפרפקציוניזם וחשיבה יתרה"
עכשיו בשנות ה-40 לחייה, אחרי קריירת סולו רב-גונית, היא עדיין מתכוונת למצוא סיבות למסיבות חדשות. "רנסנס" מוכיח שמוזיקה בעלת תהודה רגשית גדולה עדיין יכולה להגיע ממקום של כיף. ביונסה הגיעה לנקודת שיא יצירתית במסיבת ההאוס-דיסקו שלה.

Beyoncé – CUFF IT ביונסה Renaissance