הלילה הוא שירים ערב מחווה לחנן יובל במלאת לו 80

הלילה הוא שירים ערב מחווה לחנן יובל במלאת לו 80

ערב מחווה מרשים וראוי לחנן יובל, אמן שתרומתו לזמר העברי ניכרת גם במגוון האומנים שהגיעו לכבד אותו. הייתה בו אהבה גדולה לשירים, להיסטוריה המוזיקלית וליוצר שבמרכזו. מצד שני, הערב גם המחיש את מגבלותיו של פורמט המחווה הגדול.

היכל תרבות ת"א מנחה: יאיר ניצני, מפיקים: חמי טל, מיכל שגיב, עריכה וניהול אומנותי: דלית עופר עיבודים וניהול מוסיקלי – אוהד בן אבי
4/5

חנן יובל הוא מן היוצרים שאצלם המושג ״זמר עברי״ אינו רק הגדרה מוזיקלית, אלא תפיסת עולם. הוא מחבר בין מילה ללחן, בין שירה למנגינה, בין זיכרון אישי לזיכרון ישראלי. במשך עשרות שנים הוא שר את ארץ ישראל לא באמצעות הצהרות גדולות, אלא דרך אנשים, מקומות, געגועים, אהבות, פרידות וזיכרונות.
יובל הוא מי שנמצא בתווך שבין השיר העברי, הזיכרון הישראלי והלחן המלודי. במלאת לו 80, אפשר לסכם את יצירתו כמעין מסע מוזיקלי לאורך כמה דורות של תרבות עברית.
יובל
הוא טרובדור ארצישראלי. אין לי ממש הגדרה מדויקת לזה, אבל נדמה לי שזה קודם כול יוצר, שמאמין שיש קשר בין השיר, הלחן והמילה העברית. מילה עברית זה גם כול מה שקיים במקום הזה – מזיכרונות ילדות ומגע עם הנופים האנושיים המקומיים, למה טרובדור ארצישראלי?  נדמה לי שחנן הוא מהיוצרים והזמרים האותנטיים של הזמר המקומי, מי שהצליח ליצור מוסיקה בקשר הדוק בין השיר, הלחן והמילה העברית.
במלאת לו 80 אולי נכון פחות לדבר על ״קריירה״ ויותר על מסע – מסע שמתחיל במשמרות, עובר דרך להקות, יצירה עצמאית, שיתופי פעולה, משוררים ומלחינים, ומגיע עד היום., והדבר היפה הוא שחלק גדול מן השירים האלה אינם שייכים עוד רק לחנן יובל. הם כבר שייכים לזיכרון הישראלי המשותף .זה אולי ההישג הגדול ביותר של יוצר: לא רק ליצור שירים שאנשים אוהבים לשמוע – אלא ליצור שירים שאנשים מרגישים שהם זוכרים את עצמם דרכם.
ערב המחווה "הלילה הוא שירים" שנערך במלאת 80 לחנן היה הפקה עשירה, מרשימה ורבת משתתפים, אבל דווקא הביצועים האינטימיים והפרשנויות האישיות העניקו לשיריו חיים חדשים. אסף אמדורסקי ומאיה בלזיצמן סיפקו את רגעי השיא של הערב.
ערבי מחווה לאמנים ותיקים, המציינים שנות פעילות או ימי הולדת עגולים, הפכו זה מכבר לפורמט מוכר, כמעט שגרתי: מצעד ארוך של אמנים, שמות גדולים לצד צעירים, המבצעים בזה אחר זה שירים מהרפרטואר של חתן השמחה. לעיתים נוצרת חגיגה מרגשת של נוסטלגיה וזיכרונות, אבל לא תמיד מצליח האירוע לחרוג מגבולות הטקס ולהפוך לחוויה מוזיקלית בעלת ערך עצמאי.
"הלילה הוא שירים", ערב המחווה לחנן יובל, התנהל במידה רבה על פי המתכונת הזאת. יובל, מהדמויות המרכזיות בזמר העברי לאורך עשרות שנים, זכה להפקה גדולה, מושקעת ורבת משתתפים, שהצליחה לכנס על במה אחת אמנים המייצגים תקופות, סגנונות ודורות שונים במוזיקה הישראלית.
בין המשתתפים היו דורית ראובני, אסף אמדורסקי, אתניקס, דני בסן, הגבעטרון, שלום חנוך ושלמה ארצי. לצידם הופיעו מאיה בלזיצמן, עילי בוטנר ולהקתו, דניאל וייס, שלושת הבנאים – גברי, אורי ובעז – רז שמואלי ונונו. הרשימה הזאת כשלעצמה מעידה על מקומו של יובל בזמר הישראלי, ועל יכולתם של שיריו לחבר בין דורות ובין עולמות מוזיקליים שונים.
ההפקה לא חסכה באמצעים. מסכי הווידיאו סיפקו שפע של קטעי ארכיון ותיעוד מתחנות הקריירה של יובל, והעניקו לערב ממד ביוגרפי ונוסטלגי. העיבודים המוזיקליים של אוהד בן אבי העניקו לשירים מעטפת עשירה ומקצועית, והכול התחבר למופע גדול ומרשים מבחינה בימתית.
אלא שהשאלה המעניינת בערב כזה אינה רק כמה אמנים השתתפו בו, או עד כמה הייתה ההפקה מושקעת, אלא מה קרה לשירים עצמם. האם הביצועים הצליחו לחשוף בהם רבדים חדשים? האם המבצעים הביאו אליהם משהו מעולמם האישי, או הסתפקו בשחזור מכובד של המוכר והאהוב?
כאן התוצאה הייתה פחות אחידה. לצד החגיגיות והעושר הבימתי, לא נרשמו מספיק רגעים מוזיקליים חריגים, כאלה שהצליחו להפתיע, לטלטל או להעניק לשירים ערך מוסף אמנותי. במקרים רבים נותרו הביצועים בגדר מחווה יפה ומכובדת, אך לא הרבה מעבר לכך.
דווקא משום כך בלטו במיוחד כמה רגעים שבהם המוזיקה השתחררה מגודל ההפקה והפכה לחוויה אישית.אחד מהם היה הביצוע של אסף אמדורסקי ל"כשצלצלת רעד קולך". אמדורסקי, בליווי פסנתר, בחר בפרשנות אינטימית, מאופקת ומלאת רגש. בלי להעמיס על השיר דרמה מיותרת, הוא הצליח לגלות בו עדינות ועומק רגשי. זה היה ביצוע נפלא, שהזכיר עד כמה לעיתים די בקול, בפסנתר ובפרשנות אישית כדי ליצור רגע מוזיקלי גדול.
אמדורסקי בלט גם בדואט עם נונו ל"הימים שעוד נכונו לנו". המפגש בין השניים העניק לשיר גוון רענן וחיבור בין-דורי, שלא נשען רק על עצם המפגש בין אמן ותיק לזמרת צעירה, אלא ניכר גם באופי הביצוע. זה היה אחד הרגעים שבהם המחווה הצליחה להיות יותר מהתרפקות על העבר ולהצביע גם על החיוניות המתמשכת של השירים.
אבל רגע השיא המוזיקלי של הערב היה ללא ספק הביצוע של מאיה בלזיצמן ל"לכל איש יש שם".בלזיצמן, בשירה ובנגינת צ'לו, הפכה את השיר לחוויה מוזיקלית יוצאת דופן. לא היה זה עוד ביצוע יפה לשיר מוכר, אלא פרשנות אמנותית של ממש. הצ'לו לא שימש רק כלי מלווה, אלא הפך לחלק בלתי נפרד מהאמירה הרגשית של השיר. הנגינה, השירה והעיבוד המסעיר התמזגו ליצירה בעלת עוצמה פנימית, שהעניקה למילים עומק נוסף.
היופי בביצוע של בלזיצמן היה ביכולתה לשמור על הכבוד והרגישות כלפי הטקסט, ובה בעת להרחיק אותו מהמוכר ולהכניס אותו לעולם מוזיקלי אישי, דרמטי ומטלטל. היא לא רק שרה את השיר; היא העניקה לו חיים חדשים. זה היה בדיוק אותו ערך מוסף שחסר בחלקים אחרים של הערב.
מבחינת ביצוע נטו הייתי מציין את "פגישה חצי פגישה" ששר דני בסן ואת "דור" שהפליאה לשיר רז שמואלי.

 

רגע מרגש במיוחד התרחש בתחילת הערב- חנן ובתו שרים "אחרת לא הייתי שר". השיר הזה הוא בעיניי הרבה יותר משיר אופטימי. זהו שיר על זכותו של האדם להאמין בטוב, על תפקידה של האמנות ועל האחריות של היוצר לשמור על התקווה דווקא בעולם שיש בו כאב ואכזבה. הדבר המעניין ביותר בשיר הוא שאהוד מנור אינו מכחיש את הכאב האנושי. הוא פשוט מסרב לקבל את הטענה שהכאב הוא האמת היחידה שראוי לשיר עליה. חנן יובל, בלחן ובביצוע שלו, הופך את הרעיון הזה מהצהרה רעיונית לחוויה רגשית: השיר מתחיל כמעט כשיחה עם המבקרים, מתפתח לוויכוח ומגיע לבסוף להכרזה אישית עזה.

 לילה הוא שירים ערב מחווה לחנן יובל במלאת לו 80 – חנן ושירה יובל שרים "אחרת לא הייתי שר"

"הלילה הוא שירים" היה ערב מחווה מרשים וראוי לחנן יובל, אמן שתרומתו לזמר העברי ניכרת גם במגוון האמנים שהגיעו לכבד אותו. הייתה בו אהבה גדולה לשירים, להיסטוריה המוזיקלית וליוצר שבמרכזו. מצד שני,הערב גם המחיש את מגבלותיו של פורמט המחווה הגדול. ריבוי משתתפים, מסכי ענק, קטעי ארכיון ועיבודים עשירים יכולים ליצור אירוע חגיגי ומרשים, אך אינם מבטיחים התרחשות מוזיקלית יוצאת דופן.דווקא הרגעים שבהם המבצעים הצליחו להתנתק מאווירת הטקס, להקשיב לשיר מחדש ולהפוך אותו לאמירה אישית, היו אלה שנחרתו בזיכרון. הגדולה של ערב מחווה אינה רק בהזכרת השירים שאנחנו אוהבים, אלא ביכולת לגרום לנו לשמוע אותם כאילו בפעם הראשונה.

שירים: "הלילה הוא שירים" – מאיה בלזיצמן, נונו, רז שמואלי  "אחרת לא הייתי שר" – חנן ושירה יובל, "שנינו ביחד וכל אחד לחוד", "פגישה חצי פגישה" – דני בסן, "בחופשתו"- דורית ראובני ואורי הרפז, "דור" – רז שמואלי", "ים תיכוני" – אתניקס, , "שיר אהבה פוליטי" – רבקה מיכאלי,  "אני וסימון ומואיז הקטן" גברי, אורי ובועז בנאי, "כשצלצלת רעד קולך" – אסף אמדורסקי, "הימים שעוד נכונו לנו" – אסף אמדורסקי ונונו, "לכל איש יש שם" – מאיה בלזיצמן, "שיר המעלות" – הגבעטרון, "נוגה" – דניאל וייס, "צרות טובות" – שלום חנוך – "צרות טובות", "ליל חניה", "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר" – עילי בוטנר והלהקה, "אתם זוכרים את השירים" – שלמה ארצי וחנן יובל, "שהשמש תעבור עלי" – חנן, דורית, הגבעטרון ועוד 

צילומים: מרגלית חרסונסקי

חנן יובל פייסבוק

, 

share

1 אהבו את זה

share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן