בן יחזקאל שר אפוקליפסה דו משמעית. תל אביב בוערת, סוף העולם. מטפורית – הפצצה שנפלה הרחיבה את הסדקים ביניהם. משחק המילים מנסה לשחק על התפר בין הסוף הפיזי לסוף המנטלי. מבחינת הדובר – המרחק אינו גדול.
בן יחזקאל מעלה את הנרטיב על מקצב אמצע שמניע בצורה אפקטיבית את הסיפור שלו, הפזמון – "ואם לא נשרוד הפעם" הוא מעבר מלודי יפהפה שמרכך נכון את דרמת הקצב האפוקליפטית. הקול המחוספס – מיוחד ואותנטי, השירה המקהלתית – "תל אביב בוערת" מוסיפה אפקט דרמטי מסעיר לשיר. בן יחזקאל מצליח לייצר דרמה מוזיקלית שמכילה את הסיפור שלו מכל צדדיו – הדמיוני והריאלי. המבנה המוסיקלי, העיבוד והביצוע יוצרים תלכיד מיוחד ומקורי.
בן יחזקאל תל אביב בוערת
אם הייתי מסוגל למצוא לנו מקלט/ הייתי כבר שומר עלינו
הפצצה נפלה ליד הבית שרעד/ והרחיבה ת׳סדקים בינינו
את האש הזאת קשה כרגע לכבות/ עוד רגע תתפשט אלינו
אז נשאר רק לקוות שלא להכוות/ שהרוח תרגע בנינו
ואם לא נשרוד הפעם/ תדעי רק שאני אוהב
תיהני מהשקיעה/ כי זה הסוף של העולם הזה
תל אביב בוערת
כל הקרחונים נמסו, והבית כבר הוצף/ אין הבדל בין אדמה למים
תסגרי ת׳חלונות לא את לא רוצה לראות/ מטאורים מאירים שמיים
תתפסי ת׳אלבומים וכמה חפצים/ תמצאי מקלט מחוץ לדלת
מה שלא יהיה תדעי שבתכלס גם אני/ מסתדר בסערה בשקט
ואם לא נשרוד הפעם/ תדעי רק שאני אוהב/ ותהני מהשקיעה
כי זה הסוף של העולם הזה/ גם אם לא יהיה מחר
הזכרונות עוד יהיו בלב/ כל הפרידות דומות אבל/ איכשהו זה עדיין שורף.
תל אביב בוערת
