החיים סבבה. אהבה על שתי כוסות יין, אווירה חורפית, גיטרה בסלון. שניהם בקצב אחד (רוקדים, אותו תדר?) . מי אמר ששנת הקורונה היתה קשה? כותבי השיר קבעו כי "כל העיר הלכה לישון", יענו כי רק האוהבים נשארו ערים וכי הלילה הוא שלהם. סיטואצית אהבה אידילית כזו של We are the owners of the night. רק מעל שורה אחת מרחף סימן שאלה – "כמה שחיכיתי לך שנים". האם נפרדו וחזרו, האם אהבה ישנה שהתממשה? האם סתם המתין לאהבה כזו? כותבי המילים תקעו את השורה בלי להתייחס אליה.
אבל למה לחפור כשהמנגינה, הקצב והטון של המאוהב מעלים על מסלול אוטוסטרדה מערבי מזרחי קל ומענג, שמשדרראש טוב ומצב רוח חדור כיפיות.
בניה ברבי המצוין עולה ביעילות על המסלול הזה, חוגג אחוז אהבה, חושק, מוקסם ומשתוקק. צאו איתו לדרך. יעשה לכם טוב בנשמה. ירד עד לרגליים.
בניה ברבי עכשיו
כל העיר מזמן הלכה לישון/ עם גיטרה בסלון מנגנים קצת את עצמנו/ איך בחוץ הגשם הראשון מתופף על החלון/ הוא הגיע בשבילנו
שתי כוסות של יין שוב נושקים זה עושה לנו נעים עכשיו/ את אומרת לי אין כמו בבית/ לא הרגשתי ככה בחיים/ איך כמו ילד אני מאוהב
עכשיו אני יודע/ אז רק תגידי מתי אני שומע/ אני אומר לך הלילה את לא תהיי לבד/ שנינו כאן בקצב אחד
אז מה עכשיו אני יודע/ אז רק תגידי מתי אני שומע/ אני אומר לך הלילה את לא תהיי לבד/ שנינו כאן בקצב אחד
כל העיר מזמן כבר ישנה/ מנגן לך מנגינה שתמיד תזכיר אותנו/ את דומה לי וכל כך שונה/ בלי לשאול את שוב עונה:/ ׳׳כן הלילה הוא שלנו׳׳
כמה שחיכיתי לך שנים/ את אומרת בוא אליי עכשיו/ בוא חבק אותי בשתי ידיים/ לא הרגשתי ככה בחיים/ איך איתך כמו ילד מאוהב
