ממשל טראמפ תוקף את ברוס ספרינגסטין על השיר Streets Of Minneapolis התוקף את הרשות הפדרלית בארצות הברית (ICE), שאחראית על אכיפת חוקי הגירה ומכס, העוסקת במעצרים, גירושים, ומאבק בפשיעה חוצת גבולות.
השיר (צפו למטה), שיצא ביום רביעי (28 בינואר), נכתב על ידי “הבוס” בתגובה למותם של רנה גוד ואלכס פרטי – שניהם נורו ונהרגו על ידי סוכני רשות ההגירה והמכס באירועים נפרדים בשבועות האחרונים.
גוד, בת 37, נורתה למוות על ידי סוכן ICE בשם ג’ונתן רוס במיניאפוליס ב-7 בינואר, ומותה הוביל לגל מחאות המוניות ברחבי המדינה. פרטי, גם הוא בן 37, נהרג ב-24 בינואר, פחות מקילומטר מהמקום שבו נהרגה גוד. הוא נורה 10 פעמים בתוך חמש שניות על ידי קצין ICE. גם גוד וגם פרטי היו אזרחים אמריקאים, ופרטי אף השתתף במחאות שהתפתחו בעקבות מותה של גוד.
לזכרם, ספרינגסטין כתב את השיר. הוא פרסם הצהרה שבה אמר כי השיר נכתב “בתגובה לטרור המדינתי, שמופעל על העיר מיניאפוליס”, וכי הוא “מוקדש לאנשי מיניאפוליס, לשכנינו המהגרים החפים מפשע ולזכרם של אלכס פרטי ורנה גוד”.
במילות השיר הוא שר: “נזכור את שמותיהם של אלה שמתו ברחובות מיניאפוליס”, וגם מגנה ישירות את הנשיא דונלד טראמפ: “הצבא הפרטי של המלך טראמפ ממשרד ביטחון המולדת / אקדחים חגורים למעילים שלהם.
שני מתים שנותרו לדמם ברחובות מכוסי שלג / אלכס פרטי ורנה גוד.”
דוברת הבית הלבן פרסמה הצהרה המגנה את השיר ואת הטענות של ספרינגסטין. “ממשל טראמפ מתמקד בעידוד דמוקרטים ברמת המדינה והרשויות המקומיות לעבוד עם קציני אכיפת החוק הפדרליים כדי להרחיק פושעים מסוכנים השוהים במדינה שלא כחוק מהקהילות שלהם – ולא בשירים אקראיים עם דעות לא רלוונטיות ומידע לא מדויק”, אמרה אביגיל ג’קסון. היא הוסיפה: “התקשורת צריכה לסקר כיצד הדמוקרטים סירבו לעבוד עם הממשל, ובמקום זאת בחרו להעניק מקלט לפושעים השוהים במדינה שלא כחוק.”
זו אינה הפעם הראשונה ש”הבוס” מבקר בגלוי את דונלד טראמפ ואת פעולות ICE. הזמר של “Dancing In The Dark” קרא בעבר להדחת הנשיא, ולכך שיושלך “לערימת האשפה של ההיסטוריה”. הוא תיאר אותו כ“מושחת, חסר יכולת ובוגדני”, ותמך בתנועת No Kings הפועלת נגדו.
טראמפ מצדו תקף בעבר את ספרינגסטין, וכינה אותו “מוערך יתר על המידה” ו“אידיוט דוחף ומעצבן” על רקע הביקורת שהטיח נגדו.
.ספרינגסטין: “אנחנו חיים עכשיו בזמנים קריטיים בצורה בלתי רגילה. ארצות הברית – האידיאלים והערכים, שעליהם עמדה במשך 250 השנים האחרונות – עומדת למבחן כפי שמעולם לא עמדה בעידן המודרני”, אמר.
“אם אתם מאמינים בכוחו של החוק ושאף אחד לא עומד מעליו, אם אתם מתנגדים לחיילים פדרליים חמושים ורעולי פנים הפולשים לעיר אמריקאית ומשתמשים בטקטיקות גסטפו נגד אזרחים, אם אתם מאמינים שלא מגיע לכם להירצח בגלל שמימשתם את זכותכם האמריקאית להפגין – שלחו מסר לנשיא הזה, "ICE צריך להסתלק לעזאזל ממיניאפוליס.”
ברוס ספרינגסטין מעולם לא היה רק כוכב רוק. מהרגעים הראשונים בקריירה שלו, הוא ביסס לעצמו זהות של מספר סיפורים אמריקאי – כזה שמקשיב לקולות מהשוליים, מתאר חיי יומיום של עובדים, מהגרים, מובטלים וחולמים שבורים, ומוכן גם להפנות אצבע מאשימה כלפי מוקדי הכוח. בעידן שבו יותר ויותר אמנים בוחרים להתרחק מהצהרות פוליטיות מחשש לאובדן קהל, ספונסרים או חשיפה תקשורתית שלילית. ספרינגסטין בולט דווקא בהתעקשותו להמשיך לדבר.
כבר בשנות ה־70 וה־80, שיריו לא עסקו רק באהבה, כבישים ומכוניות, אלא גם באי־שוויון, מלחמות מיותרות, ושחיקה של החלום האמריקאי. אלבומים כמו Nebraska ו-Born in the U.S.A הציבו מראה מורכבת מול אמריקה: מצד אחד פטריוטיות, ומצד שני ביקורת חריפה על האופן שבו המדינה מתייחסת לאזרחיה הפשוטים. גם כאשר שיריו הפכו ללהיטי ענק, המסר לא רוכך באמת – הוא פשוט הוגש בעטיפה מוזיקלית נגישה יותר.
בעשורים האחרונים ספרינגסטין הפך לדמות מזוהה עוד יותר עם מחאה פוליטית גלויה. הוא לא מסתפק ברמיזות פואטיות, אלא נוקט עמדה ברורה נגד גזענות, אלימות משטרתית, רדיפת מהגרים ופגיעה בדמוקרטיה. בנאומים בהופעות, בשירים חדשים ובראיונות, הוא מדבר על ערכים של שוויון, חמלה ושלטון חוק – גם כשהוא יודע שהדבר יכעיס חלק מהקהל.
הייחוד של ספרינגסטין אינו רק באומץ לומר את הדברים, אלא בדרך שבה הוא עושה זאת מתוך הזדהות עמוקה עם אנשים בשר ודם, לא מתוך סיסמאות מופשטות. הוא כותב על שמות, על מקומות, על סיפורים קונקרטיים – וכך מציג אירועים פוליטיים קרים לטרגדיות אנושיות שאי אפשר להתעלם מהן.
בעידן של רשתות חברתיות, שבו כל אמירה מיד הופכת לשדה קרב, רבים מהאמנים מעדיפים לשמור על “ניטרליות מותגית”. ספרינגסטין, לעומת זאת, מייצג תפיסה ישנה אך רלוונטית מאין כמותה: מוזיקה היא לא רק בידור, אלא גם כלי מוסרי. מבחינתו, שתיקה לנוכח עוול היא עמדה בפני עצמה – והוא מסרב לאמץ אותה.
אפשר לא להסכים עם כל מה שהוא אומר, אך קשה להתעלם מהעקביות ומהיושרה. ספרינגסטין מזכיר שגם בעידן ציני ומפוצל, לאמן עדיין יכול להיות מצפן ערכי ותפקיד ציבורי. הוא עומד בשורה אחת עם מסורת ארוכה של זמרי מחאה – מוודי גאת’רי, בוב דילן ועד נינה סימון – ומוכיח, שהרוח הזו לא נעלמה, גם אם היא הפכה לנדירה יותר.
בסופו של דבר, ברוס ספרינגסטין אינו רק זמר מחאה. הוא עדות חיה לכך שאמנות יכולה להמשיך להתעקש על משמעות, גם כשהעולם סביב מעדיף לפעמים רק לברוח לרעש.
*** בין האמנים הנוספים שביקרו לאחרונה את טראמפ ואת ICE – בילי אייליש, סברינה קרפנטר, גרין דיי, ניל יאנג, מובי, זארה לארסון, ליידי גאגא, המוזיקאי וכוכב Stranger Things ג’ו קירי, שחקן ספיידרמן יורי לואנת’ל, דוראן דוראן, דייב מתיוס ועוד. בילי בראג הוציא לאחרונה גם שיר בשם ‘City Of Heroes’, שנכתב כ“מחווה לאומץ של אנשי מיניאפוליס”.
ראש עיריית מיניאפוליס ג’ייקוב פריי ומושל מינסוטה טים וולץ הם בין הפוליטיקאים שקראו ל-ICE לסיים את נוכחותו בעיר.
ברוס ספרינגסטין Streets Of Minneapolis
ברוס עלמה שקורה כעת בארה"ב
