כאשר חמישה מענקי הג'אז של כל הזמנים נפגשים באולפן אחד, הציפיות הן בשמיים, אך לא פעם הרכבי "סופרגרופ" כאלה נופלים למלכודת של מאבקי אגו, עודף טכניקה או חוסר לכידות. Like Minds (שיצא ב-1998 בחברת Concord Jazz וזכה בפרס גראמי) הוא דוגמה מופתית לאיך עושים את זה נכון: מפגש פסגה שבו הנגנים מעמידים את המוזיקה והקשבה ההדדית במרכז.
שם האלבום ("מוחות דומים" / "דעות שוות") מתאר בדיוק את מה שקורה בצליל של החמישייה. ההיסטוריה המשותפת בין החברים עמוקה: ברטון וקוריאה שיתפו פעולה בדואטים אגדיים; מתיני פרץ לתודעה כגיטריסט צעיר ברביעייה של ברטון, הולנד והיינס החזיקו את חטיבות הקצב של גדולי הג'אז (ממיילס דיוויס ועד צ'ארלי פארקר).
הייחוד הצלילי של האלבום טמון בשילוב בין שלושה כלי מלודיה הרמוניים: הוויברפון הבהיר והקריסטלי של גארי ברטון, הפסנתר המלודי, הספרדי והמקצבי של צ'יק קוריאה, הגיטרה החמה והזורמת של פאט מתיני.
במקום ליצור עומס הרמוני, השלושה מפגינים דיוק וריווח שמפנים מקום זה לזה. ברקע, דייב הולנד מעניק בסיס איתן ומתוחכם בבס, בעוד רוי היינס (שהיה כבר בשנות ה-70 לחייו בעת ההקלטה) מדגים קלילות, סווינג ותנופה חסרת גיל.
מה עובד במיוחד בביצועים ובקטעים
-
"Like Minds" (לחן: פאט מתיני): קטע פוסט-בופ אנרגטי המציג מיד את הדיאלוג השוטף והטלפתי בין ברטון, קוריאה ומתיני. המלודיה מורכבת אך זורמת בטבעיות, והחטיבה המקצבית מניעה את הקטע במהירות מענגת.
-
"Tears of Rain" (לחן: פאט מתיני): בלדה עדינה ומרגשת במיוחד. כאן בא לידי ביטוי הרוגע והעומק של ההרכב. הגיטרה של מתיני והוויברפון של ברטון שוזרים צלילים ברגישות נפלאה.
-
"Windows" (לחן: צ'יק קוריאה): קלאסיקת ג'אז מוכרת של קוריאה שפותחה מחדש. הביצוע כאן מעניק לקטע נשימה רעננה, עם סולואים מבריקים ועבודת מצילות מלוטשת של רוי היינס.
-
"No Zone" ו-"Straight Up and Down" (לחני קוריאה): קטעים שמביאים את הצד התזזיתי, המורכב והפיוז'ני יותר של ההרכב, שבהם הנגנים מפגינים וירטואוזיות מעודנת בלי לאבד את הפאנקיות והגרוב.
אם יש ביקורת כלשהי שניתן להפנות כלפי האלבום, היא נוגעת דווקא למושלמות שלו:האלבום כמעט "נקי" ושלם מדי. יש מאזינים שיחפשו קצת יותר חיכוך, אלתור מחוספס או דרמה חריפה. התחושה לאורך כל הדרך היא של אלגנטיות עילאית ונוחות מוזיקלית.
Like Minds הוא מפגן מרהיב של קולגיאליות, וירטואוזיות ומודולריות מוזיקלית. זהו אלבום נגיש מאוד לאוזן, אך בו בזמן עשיר במורכבות עבור חובבי ג'אז מושבעים.








תגובה אחת
מפגש פסגה מהאגדות והאלבום לא מאכזב.