"Juniper" הוא אלבומה השני של הזמרת-יוצרת הבריטית ג'וי קרוקס. האלבום הוא גוף יצירה אישי ורגשי שצמח לאחר תקופה של טלטלה אישית, כולל משבר נפשי. הוא כולל נושאים של זהות, חרדה, מערכות יחסים וגילוי עצמי, עם הופעות אורח של וינס סטייפלס וקאנו. האלבום מחזיר את הזמרת אל מרכז הבמה שלה, לא רק כקול יפה אלא כסיפור חיים.
נושאים עיקריים: בריאות הנפש, אהבה קווירית, יחסים, פחד, טראומה בין־דורית, ביקורת על תעשיית המוזיקה.חושפת חרדה, פגיעות, ספקות. לדוגמה ב־Brave וב־Mathematics. השירים נעים בין רגעים של התמוטטות ובין רגעים של חוזק והכרעה – האלבום מקשה את השאלה “מי אני ולמה אני מרגישה כזו?”
ב -Carmen היא עוסקת ביופי המערבי ולבחצים החברתיים; ב- Paris מתמודדת עם אהבה קווירית ועם פחדים פנימיים.
המוסיקה היא שילוב של נשמה (soul), R&B עכשווי, ניואנסים של ג’אז וטריפ‑הופ, השפעות רטרו‑סול. ההפקה מאפשרת מקום לקול שלה להעצים את השירים. קולה נשמע בוגר, מגוון, יכול לגעת גם ברוך, גם בלב שבור.
השירים חלקם שקטים, רגועים, מלודייים; אחרים מתפרצים, עם ביט חזק. First Last Dance קצת בולט יותר לאוזן, אולי משום שהוא יותר “פופי” וקליל יחסית לשאר האלבום.
בסך הכל, Juniper הוא אלבום מעולה, שעומד בפני עצמו ופורץ מעבר לציפיות שנוצרו אחרי אלבומה הראשון Skin. זה לא רק המשך אלא צעד פנימה – אל המקומות שדורשים אומץ: כנות עם עצמך, עם הפחדים, עם הרצונות. קרוקס מצליחה לשלב בין עוצמה פואטית לבין נגישות, בין אמירה חברתית לבין תחושה אינטימית. יש גם רגעים של “בריחה קלה” בפופיות יתר, אבל הם לא מקלקלים את האלבום– להפך, מוסיפים לו רבגוניות. אלבום המשקף צמיחה, עדות לעוצמה הפנימית של ג'וי.
