בשנת 1971, ג'ון קייל, היוצר הוולשי בעל הכשרה הקלאסית, זה שסיפק תבלין אוונגרדי ל-Velvet Underground, ימצא את עצמו נסחף בלוס אנג'לס שטופת השמש. מיד לאחר פיטוריו מה-Velvets בסתיו 1968, נראה היה שהוא נוחת על רגליו.קייל הפיק את אלבום הבכורה של ה-Stooges ואת ה-Marble Index ו-Desertshore המוערכים של ניקו.
העבודה לצד לו ריד העניקה השראה לג'ון קייל לכתוב שירים פשוטים, מה שהביא לדיסק הבכורה שלו בטעם קאנטרי רוק- Vintage Violence (1970).
קייל לא התלהב מהאלבום או מההוצאה הראשונה שלו בוורנר, The Academy in Peril. למרות שהאחרון נועד להיות "סימפוניה" ויקודם כ"אלבום הקלאסי הראשון של הלייבל", קאל הרגיש שהוא מעולם לא סיים אותו כראוי.
Paris 1919 ייוולד מתוך חוסר שביעות הרצון הזה. בלה-לנד, בעיצומם של נישואים סוערים נוספים שיתבררו כקצרים, הוא יהרהר על ילדותו בעיירת כורים קטנה בוויילס, על ההורים ממעמד הפועלים שגידלו אותו ועל הצל המתמשך של שתי מלחמות העולם. "כל אלה היו שירים על הבחור הוולשי הזה שאבד במדבר לוס אנג'לס, חש נוסטלגיה על כל הדברים שהוא אהב באירופה ובהיסטוריה שלה".
האלבום הופק על ידי ג’ון קייל עצמו בשיתוף עם כריס תומאס, מפיק שעבד גם עם להקות כמו הביטלס ורוקסי מיוזיק. צליליו המיוחדים כוללים עיבודים תזמורתיים עשירים, בשילוב עם גישה מינימליסטית במקומות אחרים.
בעוד שבאלבומים קודמים קייל נטה לכיוון האוונגרד והניסיוני, האלבום נע בין פופ רך לסגנון קאמרי, ומשלב אלמנטים של רוק, מוזיקה קלאסית ופולק. הטקסטים של קייל מלאים באזכורים ספרותיים, היסטוריים ופואטיים.
השם "Paris 1919" מתייחס להסכם ורסאי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה. ברמה המטפורית, האלבום עוסק בנושאים כזיכרון, טראומה היסטורית והמורכבות של הזהות האירופית. כל שיר באלבום מצייר תמונה נפרדת ומעורפלת, לעיתים כמו מכתבים מתקופות שונות או דמויות בדיוניות.
בין השירים הבולטים:
• “Child’s Christmas in Wales”: שיר שמבוסס על זיכרונות ילדות, והוא שילוב של אינטימיות ופנטזיה.
• “Paris 1919”: שיר הנושא של האלבום, נוגע ברעיון הפיוס והכאב שאחרי מלחמה.
• “Andalucia”: שיר רך, לירי ומרגש, שנחשב לאחד מהשירים היפים ביותר של קייל.
"Paris 1919" זכה לשבחים מצד מבקרים ומאזינים כאחד. הוא נחשב לאלבום שהראה את היכולת של קייל להתרחק מהסגנון האוונגרדי של ה-Velvet Underground ולהתמקד במוזיקה מעודנת ורומנטית יותר. האלבום לא היה הצלחה מסחרית ענקית בזמנו, אבל הפך עם השנים לקלאסיקה פולחנית.
