האלבום Global Reggae הוא אוסף של 10 שירים שנבחרו ומונגשים על ידי Putumayo מתוך סצינות רגאיי שונות מסביב לעולם — ממלחינים ואמנים במערב אירופה, אפריקה, דרום אמריקה ועד קאריביים מודרניים.
אצל Putumayo זו לא רק מוזיקה – זו תצוגה של איך רגאיי הפך לשפה מוזיקלית בינלאומית, ולא רק סגנון מוסיקלי ממוצא ג’מייקני.
כשהאלבום מציע אמנים שוודיה/ ארגנטינה, צרפת, סנגל, חוף השנהב ועוד – הוא חושף קשת רחבה של נגזרות רגאיי: רגאיי קלאסי מודרני, fusion אתני עם אלמנטים אפריקאיים, רגאיי-דאנסהול עם טוויסטים מקומיים, ערבובים ריתמיים עם אלמנטים של מוזיקה מקומית ו-Worldbeat, כל קטע שומר על יסודות הז’אנר- ביט רגאיי מאופק וחתימה ריתמית של ‘וואן דרופ’ אבל משנה אינהרנטית בהתאם לאמנות ולתרבות שממנה הוא בא
ל שיר נשען על ביט רגאיי טיפוסי — ה-offbeat בין הסנר וה-hi-hat, — אבל לעיתים מוסיפים לו מרכיבים מודרניים (פיקודים אלקטרוניים, סינתיסייזרים עדינים).
הגרוב כאן משמש תשתית קלאסית שמאפשרת לכל אמן להוסיף את קולו הייחודי. יש שירים שמשלבים אלמנטים מודאליים או קווי מלודיה שמקורם במוזיקה המקומית – אפריקאית, לטינית או אירופאית, מה שמדגיש איך רגאיי “נדבק” למוסדות תרבותיים שונים בלי לאבד את זהותו.
אין כאן שפה אחת, מה שמותיר פתח פרשני לקהל מכל העולם. זו לא רק ג’מייקנית אנגלית, אלא גם שירת עולם, שפה חברתית וזהותית, גם כשמדובר בהקשרים תרבותיים רחוקים.
Putumayo לא מנסה לייצר רגאיי לפי קריטריוני מוזיקת פופ. היא מייצרת מפת רגאיי בינלאומית, מעין תצוגה של איך סגנון אחד עבר גלובליזציה ונדבק לקהילות שונות. הכוונה היא פחות להטביע רשמים ויותר לפתוח דלתות:לרגאיי בחוף סנגלי למול רגאיי בסטוקהולם. זה הופך את האלבום ליותר אתנוגרפי ופחות חד־ממדי.
האוסף נותן פחות תחושת “כור היתוך” מוזיקלי אחיד, לא קונספט־אלבום מגובש. קהל רגאיי טהור עשוי לחפש עומק אותנטי יותר, שורשי יותר. זו אינה המטרה באלבום הקוסמופוליטי הזה.
Global Reggae של Putumayo הוא מסע של שפות ותרבויות שונות, רואים איך רגאיי שגדל בג’מייקה הופך לנרטיב מוסיקלי בינלאומי.
האלבום לא חי רק על קצב טוב, אלא על המשמעות של קצב שמשותף למרות הבדלים תרבותיים.זו לא רק מוזיקה אלט תצוגה של זהות שמתגבשת ומסתעפת ברחבי העולם.
