מעולם לא שמעתי את השמות ג'קי סביליה ואילן זיו. הקהל (המבוגר) כנראה ידע למה הוא בא. פרגון מקיר אל קיר. אנחנו בקפה תיאטרון הקאמרי. קיבלנו מפגש מפתיע של שני אקורדיוניסטים וירטואוזים במוסיקה של התרפקות נוסטלגית סובבת עולם ישן וסגנונות אין ספור, מנגינות שסבא וסבתא מכירים מבית אבא ואמא, ובעיקר קונצרט של שני נגנים באינטרקציה נפלאה.
פתחו במנגינה של רישארד גליאנו, ענק אקורדיון הג'אז, תלמידו של פיאצולה. המשיכו עם להיטים של פרנק סינטרה, אדית פיאף, הנרי מנציני, ובסלט ושאר ירקות של סמבה, צ'ה, צ'ה, צ'ה ועד סאשה ארגוב ואלביס. בין השירים ג'קי סביליה סיפר סיפורים, ואנקדוטות, אולי מתוך מחשבה' שהקהל המקומי לא יסתפק במוסיקה נטו. הוא חזר במנהרת הזמן חמישים ושבעים שנה, ל"שמי פריז"' כדי לחבר לשיר קטע מתוך "המנון האהבה" של פיאף. השם פרד אסטר עלה כאשר האקורדיונים פצחו ב – Cheek To Cheek. "הללויה" של לאונרד כהן פתח מחרוזת של ברהמס, באך, ביזה בקטע הקלאסי-קל של הערב, ובהמשך הגענו עד אמריקה הלטינית עם הצ'ה צ'ה צ'ה, טיקו טיקו, הבלאק אורפאוס של לואיז בונפה ועד הבסמה מוצ'ו. סביליה המכיר את רצון הקהל, סימן בידו למתרפקים להצטרף לשירת היחדיו.
ככה: התאהבתי בנגינתם, בדינמיקה שנוצרת ביניהם, ב"ריצות" ההדדיות שבוצעו בצורה נקייה, בשילובי הקטעים, בהרמוניות המרתקות.
ביקורת? הייתי מנקה מעט את המופע מהתמרחות נוסטלגית, המוסיקה מספיק חזקה כדי לוותר על החנופה הזו, ועל המלל הארוך בין השירים. המוסיקה מדברת בעד עצמה.
שני האקורדיוניסטים תינו אהבים ופרחו בעיבודים ובהרמוניות, שהחניפו דיים בגדול לאוזן, והצליחו להפיק את המקסימום מהכלים. האירוח של נגנית חצוצרה רותה קליימן בשני שירים היה תבלין מוסיקלי משדרג, אבל לקראת סיום הזמינו זמר בשם ברנרד שו ששר טום ג'ונס ופרנק סינטרה. זה נשמע ונראה קינוח פתטי שהשאיר טעם רע.
הייתי מצמצם קטעי קישור, מהדק את המוסיקה וגם מוסיף עוד כמה קטעי טנגו בנוסחי פיאצולה. חוץ מזה – מלהיב.
צילום סטילס מרגלית חרסונסקי
ג'קי סביליה ואילן זיו בין ברודוויי לשאנז אליזה Tango Por Claud
ג'קי סביליה ואילן זיו בין ברודוויי לשאנז אליזה – Meglio Stasera מתוך "הפנתר הורוד"
ג'קי סביליה ואילן זיו בין ברודוויי לשאנז אליזה – מחרוזת אדית פיאף
ג'קי סביליה ואילן זיו בין ברודוויי לשאנז אליזה – Indifference
ג'קי סביליה ואילן זיו בין ברודוויי לשאנז אליזה Besame Mucho
