זרם המחשבות מופנה למישהו, שמעורב בסיפור של הדוברת. דיקלה משדרת אותו בטון המדוכדך המלנכולי הטיפוסי שלה – חלקו בדיבור וחלקו בשירה. יש כאן אלמנט ביוגרפי שמדבר על ילדות, חסרים, בדידות, זיכרונות שהותירו טעם מר, ועל ההכרה שאינך יכול להיות אלא מה שהנך מול חבר שעשה שלום עם אלוהים ושישה ילדים.
השיר נפתח בזעקת ה"לבד", שתחזור בהמשך בטונים נואשים. מול מבע הרגש, מספרת דיקלה סיפור חיים בצורה מפוקחת. הפזמון החוזר מתחבר רגשית עם ה"לבד". מבנה השיר אינו קונבנציונאלי, מייצר מעין מחזמר קצר עם סיפור מסגרת שמוצא לפועל בגווני הבעה  שונים, מתאר מהות חיים.
יותר מאשר שמחה על "הגשם הטוב",  דיקלה מקוננת את הכאב של  ה"לבד" ומשאירה בערפל את המאזין עם "לבד תנגן את  השיר ששינה את חיינו לעד". המוסיקה בסופו של דבר מתווה מסלול חיים שמשאיר אותך בודד.
המורכבות היא שעושה את השיר מיוחד, כמו גם הטון של דיקלה ששרה את הסיפור ממקום של מפוקחות ורגש אמיתיים.

דיקלה לבד

אתה רואה  איך התגלגלנו/ כמה שריטות שחטפנו/ הייתי ילדה מפונקת
חשבתי השמש נשארת לתמיד, תמיד
אין צל בעולם/ אתה רואה ת'חבר שלנו
עושה שלום עם אלוהים ויש לו שישה ילדים/ ומה איתך אה
עד לאמא הולכים אחורה וקדימה מה לעשות בסוף/ יכולתי רק להיות אני
לבד עם הגשם הטוב ופנס בודד אחד לבד
אתה רואה איך התגלגלנו/  ספוגים בעיר שעזבנו
בחלון אימהות וכביסה/ כביש 40 שנה במדבר
כאילו אין ים בעולם /לחופש היה טעם מר/ ציפיתי אותו בסוכר
למדתי שטוב לאהוב
עד לאמא זזים אחורה וקדימה  / מה לעשות בסוף יכולתי רק להיות אני
לבד עם הגשם הטוב ופנס בודד אחד לבד
לבד עם הגשם הטוב ופנס בודד אחד
לבד תנגן את השיר ששינה את חיינו לעד לבד

דיקלה פייסבוק