סיפור שגרתי מיומנה של דניאל מזוז על אנשים צעירים שמגלים פתע, אחרי שעזבו את קן ההורים, שהחיים אינם גן של שושנים. לא ברור אם מזוז מנסה לגעת בנושא באופן רציני או הומוריסטי-מחויך. מדברת בשם הרבים ("עובדים קשה"") ועוברת ללשון יחיד ("אצטרך לסגור פינות לבד"), מה שאינו מוסיף לקוהרנטיות של השיר. מזוז אולי ניסתה להאיר בעיה חברתית-כלכלית, אבל מסתפקת בקיטור זניח, שאומר כי אין כסף לשלם את החשבונות וש"לא חישבנו כמה יעלו לנו חיים טובים".
דניאל מזוז מרחפת מעל פני הבעיה, גם בלשון יחיד וגם בלשון רבים. הקלילות עוברת למוסיקה, שימוש יפה בגיטרה אקוסטית, מחיאת כף סתמית, הפקה עדכנית מהוקצעת, מעבר אפקטיבי מבית לפזמון מכשירים הקרקע לשיר מיינסטרים, שמגיע אבל אינו מחלחל.
*** סצנת הילדים שעושים את תנועות זהות בכיתה בקליפ של השיר מזכירה לחלוטין את Another Brick In The Wall של הפינק פלויד. גם אם זו אינה העתקה של רעיון, היא פספסה את תוכן השיר.
ובפינת הלשון: יש לומר "עשרה בחודש", לא "עשירי", גם אם שפת הרחוב עושה הנחות.
פתאום מרגיש כבד מידי / העננים גדולים סוגרים עליי / העולם השתגע
זה קשה אתה יודע
איך כשהיינו ילדים / התחבאנו רק במשחקים / החיים היו קלים קלים / צריך כסף אז יש להורים / שיצילו מצרה / עכשיו כבר אין לי שום ברירה / אצטרך לסגור פינות לבד
עובדים קשה / לא ידענו למה כמה / יעלה לנו החופש שהיה / עובדים קשה / לא חישבנו כמה
יעלו לנו חיים טובים
איך מחכים לעשירי בחודש / עד אז אנחנו מרגישים בעונש/ תקועים עמוק בתוך החדר
שוטף 60 90 זה לא בסדר
אני בכלל לא בן אדם חומרי / אבל אוהבת מה שאיכותי/ אני לא יודעת לבזבז פחות
ואף אחד לא יגיד לי איך צריך לחיות
עובדים קשה / לא ידענו למה כמה / יעלה לנו החופש שהיה / עובדים קשה
לא חישבנו כמה / יעלו לנו חיים טובים
יושבת על הבר כי שם נמצא הבוס / עושה לו קצת עיניים שיזמין עוד כוס
זה לא ייאמן / אין לי כסף אין
לא היה אכפת מה שאמרו לי / שהחיים קשים סיפרו לי
לא האמנתי להם/ עד שהגיעו חשבונות לשלם
https://www.youtube.com/watch?v=gdSpSzY06sY
