ב"לא נודע" שר דני סנדרסון: "אין לדעת מה יהיה/ אין לדעת מה נראה/ כל אחד מרחק מודד/ מהיכן שהוא עומד". מהמרחק שבו דני עמד בפארק – לא ראה כלום. דמיין קהל בבית, בסלון, במטבח. לכל היותר שמע צרצרים מוחאים לו כפיים.
עדיין קורונה. הקהל לא הגיע בהמונו (לשון סנדרסון) אלון אולארצ'יק, הגיע להצמיד גיטרות ולהעלות זכרונות מהבחור שממשיך לבוא לשכונה, גם מהמכולת שעדיין פתוחה מאז כוורת. לשאלה מה הוא עושה בזמן שאין הופעות, ענה אולארצ'יק: "אני מבשל אוכל של אמא שלי, אבל לא אוכל אותו". אגב כך גילה שנודע לו כי נולד לו נכד. חבל שהוא וסנדרסון לא חברו לאיזה בלוז כמו שניגנו ב-2016 במופע של אולארצ'יק (שיר של רוברט ג'ונסון) שהיה נותן כיוון קצת אחר למופע מיינסטרים של רפרטואר צפוי.
פתח את הערב שיר על תולדות מדינה קטנה ומבודדת, שהתחילה מכלום (שני בתים, שני סוסים, שלושה עצים) ועדיין לא הגיעה אל המנוחה והנחלה, עובדה היא, שהיא ממשיכה להתחמק מצרה. אקטואלי מאוד ל-2020, סגר שני.
מה היה לנו? 10 שירים של סנדרסון ושות' מכל התחנות המוסיקליות. צליל הקאנון שניגן אמיר אלייב קישט יפה בתבליני מזרח והתחבר לחשמלית של הסולן. פרט לכך: סנדרסון לא הגיע עם כוונות להמציא משהו חדש לסלון הישראלי.
שירים: מדינה קטנה, רוני, לא נודע, התמנון האיטר, בא לשכונה בחור חדש, המכולת, אמא ודני, זה הכל בשבילך, זאת שמעל לכל המצופה, נתתי לה חיי
להקה: עידו זלזניק – קלידים, כפיר בן ליש – גיטרה, שירה, הילי בוימל – גיטרה, מיקי ורשאי – בס, אמיר ברסלר – תופים, אורית שלום – שירה, אמיר אלייב – קאנון