אסף אמדורסקי נתן "אדומים"  לשני ביצועים שהוציאו קריאות התפעלות והתלהבות משאר השופטים: הראשון – לעדן אלנה, זוכת אקס פקטור, על Alive של סיה. השני – לואי עלי, זמר דרוזי, על הגרסה שלו ל"צליל מיתר" המוכר מפטרונו, אייל גולן. השאלה שנשאלת: האם אמדורסקי מדויק-מיומן  יותר משאר השופטים, שמחליט עפ"י שיקולי מקצועיים טהורים, או שהוא משחק את ההצגה של החריג כדי לייצר איזון לטובת הרייטינג של התוכנית. אני רוצה להאמין שאמדורסקי אינו עובד לפ "תסריט" של מפיקי התוכנית, שלוחשים לו להיות נוקשה וקפדן מול שופטים שנשפכים כמעט על כל ביצוע?
על האינטרפרטציה של עדן אלנה ל – Alive של סיה, אמר אמדורסקי, כי מרוב ניסיון להפגין כוח ועוצמה, הוא לא הרגיש את הבפנים שלה ולהתרגש. ביקורת אינה מקצוע מדויק, ואני יכול לגמרי להבין את הגישה הזו. עדן אלנה היא זמרת Soul ממדרגה ראשונה, אבל יש מצב שחסר לה עוד משהו שיוביל את הוריטואוזיות שלה למקומות יותר עמוקים.
אמדורסקי ניטרל עצמו מכל רעשי הרקע המלווים את הזמר עלי לואי מכפר מרר, ושפט לגופו של ביצוע: גם כאן לא הרגיש ערך מוסף של ממש בפרשנות לשיר שבוצע בעברית ובערבית. סלסול הרגש המאומץ אינו חזות הכל, לדעת אמדורסקי. הוא נמנע מהיסחפות כמו זו של קרן פלס שאמרה: "זה יהיה כבוד גדול אם בחור כמוך יצג אותנו בהולנד – מעבר להיותך הזמר שאתה" כלומר – היותך דרוזי. פלס חטאה באמירה שאינה קשורה לעצם הביצוע, סוג של גזענות הפוכה: אם אתה דרוזי  – יש לך את ברכת הדרך שלי לייצג את ישראל. סוג של התחסדות.
אמדורסקי מנסה לצנן את חגיגת ה"כחולים" של השופטים האחרים. הגישה שלו אינה מתלהבת, מרסנת ומאזנת, וזה טוב. הוא מחפש את הביצועים הייחודיים,  אלה שאינם רק מנעד רגש עצום, אלא כישרון בלעדי. אחת כזו היא ללי קולישקין שעשתה את Stay של ריהאנה.  הכישרון שלה בולט על רקע גילה הצעיר – 16. קולישקין אינה רצה לפני השיר, מאוד ממוקדת בטקסט, ועושה שימוש נכון בקול גם בלי להפעיל מבערים.

עלי לואי – "צליל מיתר"

עדן אלנה – Alive
ינאי בן חמו – יש אין סוף
לי אלר – שבע בערב
ללי קולישקין – Stay
מועדון הקצב של אביהו פנחסוב – הילטון תל אביב
אדם להב – Crazy In Love
לואי עלי – צליל מיתר