הקול העצוב מבקש את נפשו. זהו קול של סבל ותחינה. בפזמון מצטרף קול אנושי מנחם. ואז – קול עמוק שמדבר אל הילד הסובל. שלושת החלקים יוצרים שיר ראפ העוסק בתופעת הבריונות ומיגור החרמות בבתי הספר. להקת האולטראס מנצלים נפלא את פורמט הראפ די ליצור שיר מורכב על הנושא. השיר לובש אופי תיאטרלי דרמטי בצירוף של דיבור ושירה מלודית של אוריאן רקיה. דמות הילד מיוצגת בקול נמוך ומדוכדך ("מה עשיתי להם שהם תמיד רעים אליי?") הדובר נשמע בקול בס מפוקח ("סלח לי ילד שהעולם הזה דפקט/ איך הם לא רואים כמה אתה יפה?") ואילו הבית המאיר אור בקצה מנהרת האופל מושר בקול נשי מרכך ("אחרי גשמים תבוא פריחה")
החיבור המורכב בין ראפ לשירה יצר דרמה מוסיקלית עוצמתית שראויה להיכנס אל בין כותלי בתי הספר. כדי להשיג שתי מטרות – חברתית ואומנותית.
**** בעקבות פרשת הבריונות בבית הספר היסודי רמת החייל בתל אביב, פנה קובי שמעוני "סאבלימינל" למשטרה ת״א והגיש תלונה על מורה של בנו הצעיר ועל מנהלת בית הספר.
השיר "אושר" הוא חלק מקמפיין שהוביל סאבלימינל למלחמה בבריונות ומיגור תופעת החרם בבתי הספר וברשת.
סאבלימינל::"אני מעדיף להיות בעין הסערה ושכולם ידברו עלי עכשיו, מאשר שיבואו לנחם אותי אחר כך. הכתובת על הקיר ברורה מאוד. אני סומך על משטרת ישראל ועל כל הגורמים הרלוונטים שיבצעו חקירה מעמיקה ובלתי תלויה כשטובת וביטחון ילדינו בראש סדר העדיפויות".
האולטראס מארחים את אוריאן רקיה אושר בימוי ועריכה – אדם דויטש תסריט – אדם דויטש וטל הנדלסמן
אתמול ניסיתי להחזיר להם וזה עלה ביוקר/ אין לי טעם כבר לקום בבוקר
אין לי מקום בהסעה וזה גם ככה בחיים/ אלוהים, מה עשיתי להם שהם תמיד רעים אליי?
אני עוד אתפוצץ על מישהו, בא לי לזרוק כיסא/ מבט אכזר בעיניים, הם נהנים מזה
כשאתה שואל אותי בבית אני מעביר נושא/ והאמת שאין לך שום מושג מה אני עושה
אני בסך הכול ילד, ואם אשכח מילא/ אבל כל מילה נשארת עושה בגוף צלקת
מסתגר בחדר, נועל טוב את הדלת/ אף אחד לא ייכנס כאן חוץ מהשקט
אני לא גדול כמוהם, אני לא חזק כמוהם/ כל יום נהיה סיוט, כזה שאפילו בחלום אין
אני מולם זה לא פייר, נועל סודות בלוקר/ ואיך יהיה לי אור בלב כשאין לי אור באופק?
אחרי גשמים תבוא פריחה/ הכי חשוך לפני זריחה/ וכשיגיע הבוקר/ מה יביא לי הבוקר? ואיך אבי תמיד אמר
יבוא מתוק אחרי המר/ נדבר קצת על אושר/ עוד נדבר רק על אושר
סלח לי ילד שהעולם הזה דפקט/ איך הם לא רואים כמה אתה יפה?
בוא תשב ותספר לי ילד, אני יודע שקשה/ אבל הבעיה בהם תפסיק לחשוב שאתה אשם
אנא סלח לי ילד שלא ראיתי את זה לפני/ איך השארתי אותך לבד להתמודד
והילדים ההם רעים כאלה/ איך לא נקרע להם הלב כשהם יודעים שבגללם אתה בוכה
אנא סלח לי ילד/ כי בשבילך אזיז הרים/ אני אצעק כל כך חזק עד שאקרע את המיתרים
מוכן לצאת להילחם רק כדי לתת לך חיים מאושרים/ ומה בסך הכל ביקשת – חברים?
אז מה דפוק פה בעולם ולמה אין בו צדק/ ואיך לנשק החדש הזה קוראים מקלדת
אתה שבור לרסיסים הפסיכולוגים מנסים/ הנשמה שבורה מתי ימציאו לה כבר דבק?
אחרי גשמים תבוא פריחה/ הכי חשוך לפני זריחה/ וכשיגיע הבוקר/ מה יביא לי הבוקר? ואיך אבי תמיד אמר
יבוא מתוק אחרי המר/ נדבר קצת על אושר/ עוד נדבר רק על אושר
