בביקורות על עדן אלנה באקס פקטור ישראל (ראו מימין): ב-19.10.17 כתבתי: "אפשר כבר עכשיו לסגור את הבסטה. לוותר על המשך העונה השלישית של אקס פקטור, לחסוך את דרך הייסורים של הצופים, הנאלצים לספוג מניפולציות של עריכה וטונות של פרסומות. נמצאה הזוכה: שמה עדן אלנה. היא בת 17, מגדירה את עצמה "אתיופית", והיא שרה "סטון קולד" של דמי לובאטו כמו זמרת Soul ליגת על. השיר לא פשוט. דורש מיומנות, קול ענק, אינטליגנציה ובעיקר – שאר נשמה. לעדן אלנה יש כל דבר מאלה. עברי לידר נעמד על השולחן. שירי מימון טענה, בצדק, שאחרי אודישן כזה אין הרבה מה לעשות. גם באקס פקטור אנגליה וארה"ב היו השופטים עומדים על השולחן בסטנדינג אוביישן".
ב- 30.1.18 עדן אלנה שרה את שיר הגמר שלה – Human של כריסטינה פרי, שזיכה אותה בתחרות. יש משהו להוסיף על הדברים הנ"ל? כל מילה מיותרת, כלומר – כל מילה מספטמבר 17 היתה בסלע, הייתי מוסיף משהו באשר לעתידה: היא זמרת ה-Soul הטובה ביותר ששמעתי כאן. אם להצליח בגדול, יש לעדן אלנה כישרון לפרוץ מחוץ לישראל. באקלים המוסיקלי ששורר כאן, לא בטוח שהיא יכולה למצות את יכולותיה כאן".
שנתיים אחרי – זה קורה שוב. קופי פסט. לא שיניתי אף מילה. אחרי Halo, קאבר לביונסה היה ברור שגם הכשרונות הגדולים (אלה לי להב, אור ברוקמן עמרמי, גאיה שאקי) צריכים לפנות לה את הדרך לרוטרדם. זה היה ביצוע על של זמרת נשמה מהזן הנדיר. המנעד האינסופי, הגוונים, שירת הנשמה, עיבוד הגוספל התומך.
הביצוע לשיר הזה (Halo) היה מכריע גם מבחינת חלוקת הנקודות של השופטים, נקודות השיפוט והקהל באפליקציה. לא רק כוריאוגרפיה סימטרית מפוארת, לא הפקה מלוטשת, לא פירוטכניקה הם המרכיבים בהצלחת שיר, אלא ההתאמה הנכונה בין השיר למבצע. העובדה שעדן אלנה זוכה בפעם השניה בתחרות ריאליטי מוסיקה אומרת, כי היא מסוגלת להתעלות גם כאשר בחירת השיר אינה מדויקת במאת האחוזים. הזכיה הכפולה בשתי תוכניות ריאליטי היא שהופכת אותה מועמדת אטרקטיבית לייצג את ישראל בהולנד.
אלה לי להב הלכה על הפקות גרנדיוזיות עתירות רקדניות ואפקטים – הרבה ראווה ופחות ביצועי עומק ופרשנויות איכותיות בשירים Into You ו – Roar . אין ספק כי הנערה הכריזמתית הזו נפלה קורבן למפיקי התחרות, שעשו בה שימוש לשאו במקום להוביל אותה לביצועי חיים באמצעות שירי איכות. כיון שאנחנו בתחרות ריאליטי – לעולם לא נדע את המניעים שהנחו את המפיקים.
לגאיה שאקי היתה בחירה שיר (Immortal של Evanescence) פחות אטרקטיבית למעמד גמר בהשוואה לשירים אחרים שביצעה בתכנית, ועדין גם בביצוע הזה – היא בעיני זמרת האיכות הייחודית של התחרות, שאינה זקוקה לפירוטכניקה, עיבודים מנפחים כדי לייצר את הקסם האישי הנונשלנטי הזה שאפיין אותה לאורך התחרות.
אור עמרמי ברוקמן הוא זמר מצוין, בעל בגרות, יכולת לפרשן שירים ישראלים ברמה אישית גבוהה, בעוצמות ייחודיות, במנעד קולי ורגשי עצום. נראה כי העובדה ששר בעברית הרחיקה אותו מזכיה בתחרות, שפניה לאירוויזיון הבינלאומי.
שופטים: העונה הזו לא היתה שעתם הגדולה. שמענו בעיקר ביקורות שטחיות – ללא הנמקות, שהובילו להחלטת תמוהות. "הצטיין" בזה איתי לוי שיותר חגג את עצמו מאשר שפט לעניין. האדומים שלו נראו לעיתים כניסיון להוכיח ביקורתיות מול אמדורסקי – אבל ניתנו באופן הכי ספונטני ואקראי. קרן פלס שטופת העונג העצמי, המשיכה לחלק כחולים בסיטונות, לפטפט פטפוטי סרק ולצחקק צחקוקים חלולים. הפער בין היכולות שלה כמוזיקאית וכשופטת – מדהים. הצמד סטטיק ובן אל ישבו שם כועדת קישוט שתורמת לתוכנית הרבה "אחי" ו"אחותי", אבל מעט דברי טעם. אסף אמדורסקי ניסה במקרים רבים לנתח ביצועים באופן מקצועי והגיוני, אבל במקרים רבים אחרים, הניסיון להצדיק את הדימוי העצמי של השופט הקשוח הכתיב לו אדומים סתמיים. היומרה ניצחה את היושרה.
מנחים: אסי עזר ורותם סלע ממשיכים לקבל היתר להשתלט על התוכנית בתצוגת בידור נטולת רסן, שמגובה ע"י קולותיה של צוחקת סדרתית מאחורי הגב שלהם. העיקרון הוא שעשועון הפתעות ילדותי, צעקנות מצוחקקת, קבלת אורחים מטורללת, משחקי ילדים טפשיים, ומה לא. מפיקי התוכנית הגיעו למסקנה שהקונספט הרדוד הזה טוב לתוכנית, אז מה הן הגבות המורמות מול הרייטינג המשתדרג.
עדן אלנה – Where Have You Been ו – Halo – מקום ראשון
אור עמרמי ברוקמן – "אבא", "האם להיות בך" מאוהב" – מקום שלישי
אלה לי להב – Into You ו – Roar – מקום שני
גאיה שאקי – Immortal – מקום רביעי
