ההרכב הקלאסי של דיפ פרפל בהנהגת איאן גילאן היה בדרכים רק שלוש שנים כשהגיעו ליפן ב-1972. זו הייתה תקופה פורייה מאוד עבור הלהקה אחרי שלושה אלבומים (In Rock, Fireball ו-Machine Head).
הם לא התכוונו ליצור אלבום חי, אבל היה דיבור לשחרר חומרים שהוקלטו באוסקה ובטוקיו לאלבום חי לשוק היפני בלבד. חברת מוזיקה התלהבה מהתואה והחליטה להוציא את האלבום החי ברחבי העולם. בין הקטעים החזקים Highway Star, Child in Time ושאר הקלאסיקות של הלהקה. הם עשו מאז אינספור הופעות אבל מעולם לא נשמעו כל כך מושלמים בהופעות ביפן.
על אף כל הפידבקים המפונפים על נגינת הפסנתר והמגבר, זה אחד מאלבומי ההופעה הבודדים ששמעתי אי פעם שבאמת "מרגישים" לייב. יש בו אנרגיה וגולמיות אמיתית, כל אלה ניזונים nכל אחד מחברי הלהקה. על פי הדיווחים, הלהקה עצמה הייתה בשיאה.
לחברי הלהקה היו רגשות מעורבים לגבי האלבום. גילאן היה ביקורתי באשר לביצועים שלו, ובכל זאת התרשם מאיכות ההקלטה, בעוד ג'ון לורד ציין אותו כאלבום Deep Purple האהוב עליו, ואמר, "הלהקה הייתה בשיא כוחותיה. האלבום הזה היה התגלמות של כל מה שהיינו באותם ימים."זה עדיין כנראה אלבום הרוקנ'רול החי הטוב ביותר שנוצר אי פעם", הכריז פייס, שטען שההופעות האלו היו מהטובות ביותר של הלהקה", גם מול מה שלד זפלין בלאק סבאת' באד קומפני ו – Free.
"זהו הישג של של חדשנות ונגינה נהדרת עם סאונד פנטסטי, שום דבר לא התקרב לזה "
תשיגו את הוויניל. יש הסוברים שהוא נשמע טוב יותר מהדיסק, לגבי סולו התופים של איאן פייס אין מקום לחילוקי דעות: היא חלק ממה שהופך את כל האלבום/ הופעה למיוחדים ושונים.
הקלטות 15-17.8.1972
ההופעות הגדולות: דיפ פרפל Made In Japan Made in Japan Highway Star
Deep Purple – Child in Time – Made in Japan
