באוגוסט 1972, ג'ון לנון ויוקו אונו/Plastic Ono Band הובילו את קונצרטי One to One ההיסטוריים. ב-מדיסון סקוור גרדן בניו-יורק. 54 שנים אחרי – החומרים מההופעות הללו עברו רימסטרינג, והם יגיעו לאולמות הקולנוע כסרט Power To The People: John & Yoko Live in NYC. כרטיסים יימכרו ביום שישי, 20 במרץ – יום נישואי ג'ון ויוקו – לפני שהסרט ישוחרר ברחבי העולם בסוף אפריל ותחילת מאי.
ההופעות הללו היו בסופו של דבר ההופעות הארוכות היחידות של לנון לאחר שעזב את הביטלס.
"קונצרט One to One היה המאמץ שלנו לגעת בפוליטיקה מהשורש," כתבה יוקו אונו לנון בפרולוג למארז Power To The People. "הוא גילם את מה שג'ון ואני האמנו בו עמוקות – רוק למען שלום והארה. והקונצרט הזה ב- היה כהופעה האחרונה שג'ון ואני עשינו יחד."
השיקום של החומרים הללו לקח עשרות שנים, כשכל פריים נוקה ידנית ופיזית וגם דיגיטלית. Power To The People שוקם מחדש, נערך מחדש ועובד מבחיינת סאונד על ידי צוות זוכה פרס גראמי של הלנונים, בראשות שון אונו לנון.
בשביל שון אונו לנון, העבודה על הסרט הייתה דרך לגלות חומרים שמעולם לא ראה או שמע מאביו, והוא תיאר את זה כמעט כמו “לקבל עוד זמן” איתו. זה מוסיף לסרט גם ממד של מורשת משפחתית, לא רק היסטוריית רוק.
"זו הייתה הופעה בעלת מעמד אגדי, כי זו הייתה ההופעה האחרונה של אבא שלי," אומר שון אונו לנון. "אני מודה על ההזדמנות לעבוד עליה, כי הוא באמת תכנן לצאת לסיבוב הופעות ולא הצליח, אז כל מה שיש לנו זה הקונצרט הזה. ואני חושב שהוא מאוד יפה, כי הוא שונה כל כך ממה שאנשים עשו באותה תקופה… הוא פשוט רצה לחזור לבסיס, להיות גלוי, ספונטני ורוקנ'רול."
"אולי לא כולם מבינים כמה זה מיוחד עבורי לשמוע את אבא שלי מדבר או לראות אותו. גדלתי עם מספר מוגדר של תמונות וקליפים שמוכרים לכולם. אז להיתקל בחומרים שמעולם לא ראיתי או שמעתי – זה ממש עמוק עבורי, כי זה כמעט כמו לקבל עוד זמן עם אבא שלי."

מה שמיוחד ב-Power To The People: John & Yoko Live in NYC הוא לא רק שזה עוד סרט הופעה, אלא שהוא מתעד רגעים חד-פעמיים ממש בתולדות הרוק: אלה היו ההופעות המלאות היחידות שג'ון לנון נתן אחרי שעזב את הביטלס, וגם ההופעות המלאות האחרונות שהוא ויוקו אונו ביצעו יחד. ההופעות נערכו ב־30 באוגוסט 1972 במדיסון סקוור גארדן במסגרת מופעי התרמה One to One
הייחוד שלו הוא גם ההקשר ההיסטורי וגם האופן שבו הוא מוצג עכשיו. מבחינה היסטורית, זה תיעוד נדיר של לנון כאמן סולו חי, בלי המעטפת המיתולוגית של הביטלס ובלי קטלוג עצום של הופעות מאוחרות להישען עליו. מבחינה קולנועית, ההפקה החדשה לא מסתפקת ב"שימור ארכיוני", אלא מציגה שחזור יסודי מאוד – כל פריים נוקה ידנית ופיזית וגם דיגיטלית, והחומר עובד מחדש כסרט הופעה רב-מסכי לקולנוע. זה הופך את המופע ממסמך היסטורי למשהו שהקהל של 2026 יכול ממש לחוות מחדש, לא רק ללמוד עליו.

עוד דבר שמייחד את הקונצרט הוא השילוב בין מוזיקה, אקטיביזם ופשטות בימתית. יוקו אונו תיארה את One to One כמאמץ של “Grassroots Politics”, כלומר מוזיקה שפועלת מתוך מחויבות אזרחית ישירה, ושניהם ראו בו ביטוי לאמונה ב“Rock for Peace and Enlightenment”. שון אונו לנון הדגיש שלנון רצה בהופעות האלה “לחזור לבסיס” — להיות גולמי, ספונטני ורוקנ'רולי. במילים אחרות: זה לא לנון של מופע ראווה, אלא לנון של אמירה ישירה, אנושית ופוליטית.

מבחינת התרומה לעולם המוזיקה, הקונצרט חשוב מכמה סיבות. קודם כול, הוא מקבע את לנון לא רק כאייקון אולפני או כ”לשעבר ביטל”, אלא כפרפורמר חי בעל זהות עצמאית. בגלל שמספר ההופעות המלאות שלו כאמן סולו היה כל כך קטן, כל תיעוד כזה נהיה כמעט עדות מכוננת להבנת הדמות המוזיקלית שלו אחרי הביטלס.

שנית, הוא מדגים מודל חשוב של מוזיקת רוק כמכשיר לתועלת ציבורית. מופעי One to One היו מופעי התרמה, והם יושבים על קו חשוב בתולדות המוזיקה הפופולרית: הרעיון שהופעה גדולה יכולה להיות גם אירוע תרבותי וגם פעולה חברתית. לנון ואונו לא המציאו את החיבור בין מוזיקה למחאה, אבל הקונצרט הזה הוא אחת הדוגמאות הבולטות והמשפיעות שלו בתחילת שנות השבעים.

שלישית, יש כאן תרומה ארכיונית־אמנותית: השחזור החדש מאפשר לשמר לא רק שירים, אלא אופן ביצוע, נוכחות בימתית, סאונד של תקופה, ואנרגיה של להקה חיה. בעולם המוזיקה, זה חשוב כמעט כמו אלבום חדש, כי הוא מחזיר למחזור התרבותי רגע שבעבר היה קיים רק בזיכרון, בגרסאות חלקיות, או בחומרים ישנים יותר.

בשורה התחתונה, מה שמיוחד בקונצרט הזה הוא שהוא עומד בדיוק בנקודת המפגש בין היסטוריה, פרידה, אקטיביזם ורוק חי. התרומה שלו לעולם המוזיקה היא בכך שהוא משמר רגע נדיר של ג'ון לנון כאמן סולו על במה, ומזכיר עד כמה מוזיקה יכולה להיות בעת ובעונה אחת אישית, פוליטית, גולמית ובלתי נשכחת

*** הסרט המקורי צולם על ידי במאי  סטיב גבארדט ב-1972. גרסת 2026 של סרט הקונצרט בוימה על ידי סיימון הילטון, נערכה על ידי בן וויינרייט-פירס והופקה על ידי פיטר וורסלי ושון אונו לנון. הפקת המוזיקה על ידי שון אונו לנון, והעריכה וההפקה הסאונדית על ידי פול היקס וסם גאנון.