הבקסטריט בויז עשו  5 פעמים סולדאאוט. זה לא קרה בהיסטוריה של מופעי הקיץ המקומיים.  אני אומר לעצמי: למה אני לא נסחף? משהו לא בסדר איתי? לתעב להקה שכל כרטיס להופעות שלה נחטף תוך 10 שניות? שמכרה 130 מיליון אלבומים. אתה בסדר? תבדוק את עצמך.  לקראת נחיתתה הנוספת בישראל (הופעה אחת ב- 13.5 בלייב פארק ראשון לציון)בדקתי. הכל בסדר. לחץ הדם במסגרת הנורמה.
להקות בנים הם משהו כמו פסטיגל, עניין של שכפול, הרגל וטונות בוכטות. לכסף אין ריח, אבל לכסף יש עדיין להקות בנים, למי שחשב שהתופעה חלפה. דרושה ביקורת? המעריצים יעדיפו – לדלג. למעשה: מ'כפת להם: שהמבקרים ישחתו. גם ל –  One Direction להקת בנים אירית –בריטית שמוכרת בטירוף כזה בארה"ב, היתה כל ההצדקה ללדלג על המבקרים.
ז'אנר-סגנון או תופעה? יותר תופעה מאשר סגנון, הגם שמדובר בפופ מיינסטרים. דרושה קודם כל זמרים שאינם משתמשים בכלים (גיטרות). עוד דרישות: קול טוב ומראה טוב. בדרך כלל – הופעה של להקת הבנים מתבססת על שירי פופ קליטים, כוריאוגרפיה מהוקצעת, המכוונת להסעיר את בני העשרה, בעיקר בנות.
התופעה של  הערצת של בנות לבנים מוכשרים ויפים ששרים שירי אהבה מלודיים מתקתקים אינה חדשה. המושג "להקת בנים" עדיין לא נטבע כאשר להקות בנים היו כבר חלק מעולם הפופ החל מהביטלס והמאנקיז בראשית דרכם, חמישיית הג'קסונים בשנות השבעים, האסמונדס The Osmonds ולהקת New Kids on the Block.
במחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה הקודמת חדר המושג boy band לתעשייה. להקת הבנים ענתה על צרכים הערצת גיל העשרה teen idol phenomenon. היא הניעה תעשיית המיינסטרים פופ והתפשטה כמו וירוס. ללא קשר לאיכויות מוסיקליות. "אנ סינק" NSYNC, הלהקה האמריקנית, Boyz II Men, להקת הנסון Hanson שהורכבה משלושה אחים, Backstreet Boys – הלהקה האמריקנית – מהפופולריות ביותר בז'אנר, Boyzone בויזון ווסטלייף – להקות הבנים האיריות, הלהקה האמריקנית  98 Degrees,  טייק דאת Take That חבורת Jonas Brothers ועד להקות הבנים הבריטיות-איריות The Wanted ו – One Direction בעשור השני של שנות האלפיים.
מה השתנה – כמעט שומדבר, לא התופעה, לא המוסיקה. וגם המכירות – ממשיכות להניב שיאים. איכויות? – שום דבר שיש למהר ולהכריז עליו בשכונה.
על הבקסטריט בויז אומרים שזוהי להקת הבנים הגדולה בכל הזמנים. יש מי  שיחלוק על הטענה? אבל לפני שמדברים על מוסיקה, תזמינו הרבה אמבולנסים לפארק ראשון לציון. יהיו הרבה התעלפויות. חלק של הנערות היום הן בוגרות, חיילות, אחרי צבא. אימהות – זוכרות חסד נעורים לבויז. אליהן יצטרפו ילדותיהן.
הבקסטריט בויז הם 30 שנה ביחד (לא משתעממים?). הם עושים מוסיקה מאמצע התשעים. תערובת של ריתם נ' בלוז, פופ ודאנס. רומנטיים. מסוכרים. בטח שקל לשפד את התמהיל הזה, וכמה אנינים יאהבו לקרוע להם את הצורה, אבל לזכותם ייאמר (כן לזכותם!) שהבקסטריט בויז מספקים את הסחורה בלי להתיימר להיות משהו אחר. זו הסיבה שהם מצליחים, למרות האף העקום של האנינים. את מה שהם עושם – הם עושים הכי טוב.

הבקסטריט בויז ההיסטוריה של ההיסטריה