נתבאס יחד עם הילה רוח. הכתיבה כאילו הזויה, מגיעה מסיטואצית הספרינט.  זרם מחשבה מגיע ספונטני לטקסט. היא לא שיחקה במשחק של הנורמליות. מה רוצה? "לקום מסוחררת במאה אחרת/ נתתי כל מה שיכולתי פה". ואללה. למה? כי החיים שלה רק טעויות. מה השתבש? איפה השגיאות?
אבל נניח שהשירים – הם פחות (טעויות). הילה רוח עושה לא מעט רוח כדי לתקן את עצמה על מסלול דאנס שמניע את זרם תודעה סוביקטיבי.  מצאה פיתרון מוזיקלי אלקטרוני לצורת הכתיבה שבה המחשבות עולות בפרץ שאינו ליניארי. ביאוס בשפע, אובדן תקווה, מפח נפש, תסכול.
הלב שלי נשבר על ימין ועל שמאל אל תנסה לעזור אתה לא יכול
סופרים הפוך עד עשר וזה מת/ יש כל יום יותר דברים שאני שונאת
מעיפים מילים על רע-רע-רע. השירים כידוע אמורים להושיע, לתחלף את המטפל הנפשי. בקומוניקט שצורף לשיר מדברים על השפעות מעולמות הסרף והאינדסטריאל. לא יודע מה זה בדיוק בשיר. ואם הילה חתומה עלל ההגדרות האלו. הספרינט שלה נשמע יותר גחמה אלקטרונית שמנסה להיות חריג אלטרנטיבי. זרקה לשם כל מה שעבר בראש כולל ההיא שניו יורק ניקתה לה את הראש. רוח היא  בפרונט של המדוברות האלטרנטיביות, אבל היומרה לא סחפה אותי. נשאר אצלי משהו רזה, אנמי.

הילה רוח ספרינט

אולי אני בספרינט בתוך האוקיינוס/ ובגלל זה הכל הולך ככ לאט
בחוץ יכולתי להיות אולימפיאדה/ אבל נכנסתי פנימה והשאר היסטוריה
בחורה קמה בבוקר מנסה שיהיה סבבה בחיים שלי לא שיחקתי במשחק הזה
עונה שלמה על הספסל אבל רוצה לדעת/ מה לענות כששואלים מה את עושה עכשיו וזה
לקום מסוחררת במאה אחרת/ נתתי כל מה שיכולתי פה
רק טעויות/ רק טעויות/ רק טעויות/ והשאר היסטוריה
הלב שלי נשבר על ימין ועל שמאל אל תנסה לעזור אתה לא יכול
סופרים הפוך עד עשר וזה מת/ יש כל יום יותר דברים שאני שונאת
בינתיים אני צריכה שתשיר לי עוד שירים/ תהייה כמו קסיוס קליי רק בלי החלק של השרירים
ואז היא אמרה/ ניו יורק ניקתה לי את הראש בקטע מפחיד/ אבל אני לא הייתי שם אנלא יודעת להגיד מפחיד
לקום מסוחררת ומאחרת/ נתתי כל מה שיכולתי פה
רק טעויות/ רק טעויות/ רק טעויות/ והשאר היסטוריה
יום אחרון בעולם בלתי נסבל היה אדיר/ חזרתי מירושלים הכנסתי אותה לשיר
זרקתי סיגריה לכיור יורד לי דם/ הסוף ידוע והוא לא מושלם

הילה רוח פייסבוק