מנחי התוכנית נפנפו ב"חייל" כששאול גרינליק, סגן במילואים, עלה לבמה לשיר "עטלף עיוור" של חנן בן ארי. למה שהמלחמה מביאה תוכנית בידור שעושה מאמצים לשאת חן לטובת הרייטינג. רמת ההתחנחנות של המנחים גלשה ל"האירוויזיון ישמח לקבל אותך" – רק מפני שהוא חייל מילואים במלחמה?! גם קרן פלס הניפה דגל ישראל והמשיכה את ההתמרחות הפטריוטית : "אתה הישראלי היפה. המדים שלך מרגיעים אותי. ארצה אותך באירוויזיון.. מבחינת המנחה אסי עזר זה לשלוח חייל ישראלי לאירוויזיון. נו, די.
שיפוט לעניין? "אני צריכה את העוקץ של החיוך שלך בתוך ים הדמעות". אמרה קרן פלס לחייל. כלומר? מה להבין מההתפייטות הזו בהערות לביצוע? הבעיה מוכרת: זו אינה הפעם היחידה שפלס מתלהבת מעצמה בפרץ של שטויות.
מישל שמעונוב חיקתה את אדל ב – When We Were Young ברמת אחד לאחד. חיקוי כשלעצמו הוא טכני, לא מצביע על מקוריות.
המאש אפים של עידן ברטל הם גימיק נחמד, אבל צודק אמדורסקי: צריך להיות עוד ערך מוסף כדי לשלוח את הפעלול לאירוויזיון.
אמדורסקי הוא היחיד משולחן השופטים שמתייחס לביצועים באופן מקצועי. מול שפע הסופרלטיבים של השופטים האחרים. הוא צדק כשעמד על חוסר המיומנות של אדל זלצר בגרסה ל"מיכל" של אליאב זוהר. במקום לשיר היא צעקה רגש. זו אינה אינטרפרטציה.
רגש וריגוש אינם חזות הכל בהתייחסות מקצועית לאודישנים, והשופטים ברובם מתייחסים בעיקר לאלמנטים האלה.
נ.ב 1:רותם סלע הלכה רחוק מדי כשצרחה על שירי מימון לא לתת אדום לעופרי מדואל על הקאבר שעשה ל"הכל עד לכאן של עמיר בניון. נכון שמדובר בתוכנית ריאליטי שבה כל גימיק מותר, ובכל זאת הייתי שם גבולות למנחים שרוצים נורא לגנב את ההצגה.
נב 2: התוכנית חסרת קוהרנטיות בחיבור פרקים שנערכו בזמנים שונים. מזהים את חיבור הטלאים זה בבגדים השונים ואפילו במצבי הרוח המשתנים של המנחים בימים אלה של מלחמה טראומטית
שאול גרינליק – "עטלף עיוור"
שאולי גרינליק – "עטלף עיוור" של חנן בן ארי
מישל שמעונוב – When We Were Young של אדל
עידן ברטל – משאפ של "איפה היית" – "בית הבובות" ו"לך לישון" -אנה זק
עפרי בדואל – "הכל עד לכאן" של עמיר בניון
אדל זלצר – "מיכל" של אליאב זוהר
