"הכוכב הבא לאירוויזיון" אינה במהותה תוכנית לגילוי כשרונות זמר. היא ממוקדת מטרה – לבחור מועמד לייצג את ישראל באירוויזיון. מערכת הסינון באודישנים מחטיאה את המטרה הזו כאשר שולחת לבמה הרבה מאד זמרים בסגנון ים תיכוני. הסלסול המזרחי אינו בעיה כשלעצמו, אבל הוא באופן טבעי לא תואם את קווי האופי של האירוויזיון. תגידו: למעשה לא ניסינו לשלוח לתחרות הזו זמר "מזרחי". אולי כדאי ללכת על זה פעם אחת.
אז ככה: התחרות הזו אינה במה לשליחת בלוני ניסוי.
הבעיה המרכזית בשילוב מספר רב של זמרים ים־תיכוניים מסלסלים ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" נוגעת לכמה פרמטרים הקשורים למעמד הבינלאומי שהוא בבסיסו פופ-רוק מערבי. כאשר רוב המתמודדים הם מאותו ז'אנר, קורים שני דברים: 1. תחרותיות נמוכה – הבחירה מצטמצמת לאותו סוג קול/מנעד/סגנון -במקום למבחר המתאים ביותר לאירוויזיון. 2. ירידה באיכות האודישנים – כי גם אם כל הזמרים טובים, הם בסוף עושים אותו דבר. נעלמת היכולת להשוות בין סגנונות. הקהל והשופטים מתקשים לבחור מי מתאים, כי שינוי גוון כמעט הלא קיים.
ברוב השנים, השירים הזוכים או הבולטים באירוויזיון הם: פופ מודרני, בלדות דרמטיות, מופעים בימתיים חדשניים, אלקטרו־פופ, שירים בעלי איכות אוניברסאלית. שיר ים־תיכוני קלאסי מסולסל אינו הנורמה, ולעיתים מתקבל כ"אקזוטי" ולא כתחרותי.הסלסול עצמו יפה ככל שיהיה – נתפס כיותר מדי מקומי.כשכולם מסלסלים חסרים קונטרסטים, סגנונות פופ מגוונים, ובעיקר רוב המתמודדים בז'אנר הזה חסרי ניסיון טלוויזיוני.
סלסול הוא טכניקה, כלי ווקאלי מרהיב , אבל לא אסטרטגיה לתחרות בינלאומית. אי אפשר לבנות שיר אירוויזיון רק על יכולת קולית. נדרש שיר מודרני, מופע, הפקה, דמות. טכניקה ככל שתהיה מרשימה לא מנצחת תחרות, וזה מה שיוצר פער בין המתמודדים לבין המשימה האמיתית.
כאשר התחרות ממוקדת מטרה (בחירת נציג), היא חייבת לפתוח דלתות לכל הסגנונות – לאפשר פופ, אינדי, רוק, מוזיקה אלקטרונית, R&B, וגם ים־תיכוני, לבחור מתוך מגוון, ולא להתחיל מנקודה ש–80% מהמשתתפים באותו סגנון. התוצאה: בחירה מוגבלת, פחות פוטנציאללמצוא את הדבר הנכון באמת.
מהבחינה הזו, מכל המתמודדים בפרק הזה – היחידה שנשמעת ראויה להמשיך לשלב הסופי היא ההריונית מאיה רוז ששרה Listen של ביונסה בביצוע Soul של יכולות קוליות פנומנליות
אלעד שחר, 25, תל אביב – "בעיר שלי" – שר בלדת רגש של נועם בתן, אבל במקום לשיר רגש, הוא צעק רגש. חסר ייחוד.
מאיה רוז, 29, כפר סבא – Listen – מבחינה קולית – זמרת Soul ברמה גבוהה, אבל מהמיומנוות והמקצוענות כשלעצמם, מהשירה המוחצנת מדי – עדיין לא מזהים אישיות שראויה ללכת עד הסוף. ציון: 9
הראל מעודה , 21, לוד – "הולך לי מיואש" – סלסוליו יפים, אבל כמו שנאמר למעלה – לא ממש מציבים אותו בדרך לאירוויזיון.
אלימלך טללה, 22, חרב לאת – "ממעמקים" – התוכנית עבדה חזק על הפציעה שלו כחייל בעזה, כולל נאום פטריוטי ארוך ומיותר של קרן פלס על כל החיילים, הפצועים והחטופים, אבל בשורה התחתונה, אני מסכים עם אמדורסקי – שגם הקאבר המיוחד שלו לשיר של עידן רייכל לא מקרב אותו לחלוטין לבמה האירוויזיונית. ציון: 7
אופק כהן, 24, עדי – "הדרך הביתה" – עוד זמר ים תיכוני שמסלסל יפה עם ויברציות, אבל גם במקרה הזה – שום קשר לבמה האירוויזיונית. ציון: 7
ירון אס, 18, נשר – "גשם" – ביצוע של התרגשות גדולה לשירו של מאיר בנאי, טווח קולי ורגשי גבוה, אבל עדיין – אודישן שאינו מכניס אותו לקבוצת המתמודדים הסופית. ציון: 7
2 Responses
בס"ד
חלק לא מבוטל מעובריי המסך אכן מהמסלסלים ואני מניח שבהפקה והשיפוט יעלו 2-3 כסוג של מדגם ודאי יעלו את אלה שמעוררים עיניין מסויים, גילי שרעבי שעברה חרם רותם שרעבי אחיינית של החטופים, סער הדר הבן של צביקה ,נווה לוי שנגמל,אך מה שמטריד זה שמדובר בעצם בחבורה של כ 70 מרימיי מסך שרק 21 יעלו לנבחרת והשאלה היא מדוע יהיו כאלה שחצו את רף 90 אחוזים ויישארו בחוץ, האם ייתכן שהבעל והאשה יעלו לנבחרת כסוג של מושכיי רייטינג למרות שיש טובים מהם בהרבה
מאיה רוז – הייתה בעונה 3 של התוכנית ולא היה אזכור של זה , אז לפני שהתחתנה – מאיה ברדנסקי
זמרת מצוינת
השיפוט של אמדורסקי לגבי ירון אס היה לא מקצועי ושוב פעם מעלה סימני שאלה לגבי השופט שפעם היה הכי מקצועי ובוגר בפאנל