השופטים הם השחקנים הראשיים בתוכניות ריאליטי מוסיקה. יש להם היתר לומר כל מה שבא להם. הבעיה מתחילה כששופט מחליט שהוא ה"סיפור" של התוכנית ולא המתמודד. מפיקי התוכנית בוחרים אותם לפי מדדי רייטינג פוטנציאליים. היכולת המקצועית שלהם אינה מהווה פקטור מחייב. הביקורת עליהם קלושה. אומרים מה שאומרים, וגם אם דברי שטות אומרים – המנחים ימרחו את העניין, ויעברו לשלב הבא. מבחינת מפיקי התוכנית – ערכם מבחינת אחוזי צפיה גבוה מזה של המתמודדים, אחרת איך נסביר את המספר הגבוה של השופטים. אז הגיע הזמן למעט ביקורת על מי שקובעים את גורלם של המתחרים הצעירים.

קרן פלס
קרן פלס מי שמחלקת כחולים וחיוכים מדושנים בקלות לעיתים בלתי נסבלת, יכולה ליפול לפתע על מתמודד ולתת לו אדום בטיעונים מופרכים, שאפילו היא אינה יכולה להסביר אותם. פלס מגיעה עם ניסיון, קרדיט והצלחות מוכחות, אך לא פעם הביקורת שלה עטופה ברטוריקה דרמטית־עצמית, כאילו היא אחראית בהחלטה שלה גם לדימוי של מדינת ישראל. מצד שני היא פחות עסוקה בפירוק מוזיקלי קונקרטי. הבעיה אינה הרגש, אלא ההפיכה שלו לאמת מוחלטת. כשהשיפוט  נשמע כמו מונולוג פנימי ארוך, הוא עלול להאפיל על המתמודד במקום לשרת אותו. ציון: 5

איתי לוי
כשאיתי לוי נותן אדום כנגד כל הכחולים לצידו, אנחנו לעיתים מרימים גבה, ומצפים ממנו לנימוק פוקח עיניים ואוזניים, ואז מתברר שאין לו. הוא עצמו לא יודע על מה האדום שנתן. כשאתה לא יודע מה להגיד – אל תגיד. לוי הפך לא רק במהלך העונה הזו לליצן בשולחן השופטים, צורח, מתלהם, קופץ,  מפריז בשבחים סתמיים וכמעט לעולם לא מנתח את החלטותיו. ה"התפרעות" והצחוקים של איתי לוי יותר מורידים מאשר מעלים.
הוא שופט פחות דרך מוזיקה ויותר דרך כריזמה, תחושת בטן. זה עובד טלוויזיונית, אבל לעיתים הביקורת מרגישה כקלישאה או בדיחה  ולא ככלי עבודה למתמודד. ציון: 5

שירי מימון
פה ושם היו לה כמה הערות נכונות למתמודדים, אבל בגדול בעונה הזו היא פיזרה הרבה הערות סרק סתמיות, ואפילו החן והדינמיקה שלה לא תמיד העלו את מניותיה כשופטת. למימון יש ניסיון במה, קול אדיר, הבנה ווקאלית אמיתית, אך הביקורת שלה נוטה להיות עגולה, לעיתים כללית מדי. הרצון להיות נעימה ואמפתית בא לעיתים על חשבון אמירה חדה. היא יודעת הרבה – אבל לא תמיד משתמשת בזה עד הסוף. ציון: 6

אסף אמדורסקי

נכון, ההערות שלו למתמודדים נשמעות הכי מקצועיות, לעיתים מדויקות וקולעות לגופם של הביצועים, אבל אסף אמדורסקי כנראה עדיין לא החליט איך הוא שופט: על פי טעמיו המוסיקליים, או על פי רמת הביצוע. הוא שופט מדי לחומרה, בטיעוני סרק אולי כדי להצדיק את דימויו כמחמיר והקשוח ביותר בין השופטים.
אמדורסקי הוא היחיד בפאנל, שמנסה באמת לדבר על עיבוד, דיוק, זהות אמנותית, אבל הוא לעיתים מרוחק, מתנשא או סגור רגשית, כאילו האידיאל האמנותי חשוב יותר מהאדם שמולו. כשהוא חד – הוא מצוין. כשהוא יומרני – הוא לעיתים טועה ואפילו בגדול. ציון: 7.5

עדן חסון

הוא הנחמד, האנושי, הלא מאיים, מתפקד כגשר רגשי, מדבר בגובה העיניים, מזדהה, נותן תחושת ביטחון, אבל מקצועית, הביקורת שלו לרוב אינטואיטיבית, פחות אנליטית, לא תמיד מקדמת. הוא חשוב לפאנל מבחינה אנושית, אך נדיר שיאיר נקודה מוזיקלית עמוקה. ציון: 6

שורה תחתונה
זה פאנל צבעוני, מנוסה ומוכר, אבל כזה שצריך להפחית אגו, פחות פומפוזיות ויותר שיחה מוזיקלית חדה, משתפת ומכוונת מטרה.

הכוכב הבא לאירוויזיון פייסבוק