שש עשרה מלאו לנערים, והם כבר חולמים להיות כוכבים גדולים. למיכאל לוי (16) מקרית אתא יש ביטחון מכאן ועד לקוטב הצפוני. הוא רוצה להיות עומר אדם, למלא היכלים, את פארק הירקון. הוא שר "שני ילדים בעולם" שיר אהבה למבוגרים של נתן גושן ("איך חיכיתי ללכת לישון איתך/ לקרב מחדש את הלב שלך לשלי").
הגיל שיחק תפקיד בניתוח שעשה אמדורסקי לנער. הכל נראה אולי משי מושלם. הנער כבר מנהל את הקריירה שלו. יש לו קול טוב, לא מזייף, אבל השופט חש שיש פה משהו "אוטומטי" שמעורר אצלו "חשדנות", כלומר – ספקנות, תרצו סקפטיות. אמדורסקי אמר ולא נימק. דנקר היה פחות חשדן: העולם השתנה. הכוכבים לעתיד מגיעים מהרשת. נולדו דרכים אחרות להגיע ללבבות. מיכאל לוי הגיע משם, והוא עושה את כמו סטאר לעתיד.
16 מלאו גם לשהם עורקבי משמעה שבדרום הר חברון, וגם הוא מגלה בגרות מפתיעה החל בבחירת השיר – "דקה אחת של אור" (שיר האודישנים של תמיר גרינברג), שליטה קולית במנעד הגבוה וגם יכולת לעדן. אמדורסקי הדגיש את איכויותיו ממש כמו שנינט אבחנה אותם, אלא שהיא נתנה "אדום" ולא הצליחה לנמק את הסתירה בדבריה. או שהוא טוב או שלא? גם אם השופטת מחליטה שלא, היא צריכה לעמוד מאחורי דעתה.
גם אגם טאטי בת שש עשרה, ולבטח היא רוצה להיות כוכבת כמו עדן בן זקן. לא סתם בחרה את השיר "מנגינה". היא הגיעה לתחרות מצויידת בביטחון שאו-טו-טו הולכת לכבוש עולם, להיות הזמרת "הכי גדולה" בארץ. בהמשך התברר כי הסלסולים שלה עדיין נמצאים בשלב הבוסר. הר היומרה הוליד עכבר קטן. אולי היתה צריכה להתחיל עם שמלה פשוטה שקנתה בשוק בשלושים שקל.
הצניעות הזו אפיינה את אריאל סגל, 28, יועצת פרלמנטרית ששרה "תראי אותי" על רקע אובדן אימה שמתה מסרטן. נולד שיר של מוסיקה נפלאה, בביצוע רגש אותנטי שהכיל את תמצית הצער שלה. לא תגלית קולית גדולה, אבל זסינגר סונגרייטר שמצליחה לשלב שירה ודיבור ולהקרין רגש אמיתי. אמת חיים. אהבתי גם את גולן אלקלעי (22 מקדימה צורן) שסלסל יפה את "גלבי" של נרקיס. זה אינו סלסול מלאכותי, אלא משהו שטבוע בו עמוק ברבעי הטונים כמו אצל פייטן-זמר.
מיכאל לוי – "שני ילדים בעולם"
אריאל סגל – "תראי אותי"
מיכאל לוי – "שני ילדים בעולם"
אריאל סגל – "תראי אותי"
אגם טאטי – "מנגינה"
שהם עורקבי – "דקה אחת של אור" (שיר האודישנים)
גולן אלקלעי – "גלבי"
