בוסה נובה התחילה בחופים הטרופיים של ריו דה ז'נרו בסוף שנות ה-50, כאשר קבוצה קטנה של תלמידים, אמנים ומוזיקאים בעיקר ממעמד הביניים התכנסה כדי ליצור צליל חדש. בוסה נובה הייתה סמבה רכה המבוססת על מוזיקה ומקצבים ברזילאים מסורתיים, ג'אז אמריקאי וסגנון חדש של פורטוגזית.
תאזינו לרצועה הראשונה עם ליילה פינהיירו שרה Chega de Saudade… עושה חשק לבדוק נסיעה לקופקבנה והחוף שלה.
שירתו הנקייה והצלולה של מרקוס ואלה לוקחת לריו עם Samba de Verao זה קול מעורר געגועים למשהו. זה קול הסטקטו של ז'ואאו דונאטו ב-A Ra מלא בנשמה, ג'אז ומקצבים ברזילאים.
זה אוסף להתאהב מחדש בסמבה, בוסה נובה וג'אז ברזילאי של פעם, מיטב של המוזיקה הברזילאית האותנטית. ההקלטות המוקדמות, חלקן משנת 1959 מציגות בבירור את ההשפעה של המוזיקה הפופולרית הצפון-אמריקאית על המוסיקה הברזילאית, כמו בתזמור "Garota de Ipanema" של פרי ריביירו יש מעט מהסאונד הקל להאזנה של גרסאות גץ/גילברטו וג'ובים.
הקלטות עדכניות יותר של ליילה פינהיירו, ג'ויס וננה קיימי מונעות מהשירים להישמע מיושנים מדי, בעוד שיצירה אינסטרומנטלית מצוינת של שלישיית מילטון בננה נכנסת עמוק לטריטוריית הג'אז.
זה אחד האוספים הטובים ביותר של Bossa Nova בתקליטור בודד. הוא כולל עיבודים מעניינים מאוד בסטנדרטים פופולריים של הסגנון. עונג צרוף.
