מה ל"פטריקים" ולשיר הזה? גימיק מסחרי? אהרן עמרם היה מהדמויות המרכזיות בשימור והפצת המוזיקה התימנית-יהודית בישראל. השיר "רק את קולך אשמע" הוא אחד משיריו המקוריים. .השיר הוא שיר אהבה לירי, שבו הדובר מבטא כמיהה עמוקה אל קול אהובתו. עצם הבחירה ב"קול" כסמל מרכזי מדגישה את הקרבה הרגשית והגעגוע, יותר מאשר תיאור חיצוני. הלשון פשוטה וישירה, אך בעלת נימה פיוטית, כדרכם של רבים משיריו של עמרם.
הלחן במקור משלב מאפיינים של המסורת התימנית עם כתיבה מקורית – קו מלודי עשיר בקישוטים קוליים (סלסולים), שימוש במקצבים המזוהים עם השירה התימנית, לחן שנשען על סולמות ומודוסים מזרחיים, היוצרים אווירה נוסטלגית ומלאת רגש. בביצועו של אהרן עמרם בולטת ההגשה הטבעית והלא-מתאמצת: הקול נשמע כמו המשך ישיר של מסורת הפיוט והשירה התימנית, ולא כזמר פופ המבצע שיר אהבה.
"רק את קולך אשמע" בביצוע הפטריקים ולירון עמרם, בנו של אהרון, אינו עוד קאבר לשיר מוכר. זוהי דוגמה לאופן שבו אפשר לחדש שיר מסורתי מבלי למחוק את זהותו. במקום "לעדכן" אותו בכוח או להפוך אותו ללהיט פופ עכשווי, הפטריקים בוחרים לנהל דיאלוג מכבד עם המקור של אהרן עמרם.
הבחירה לסמפל את קולו של אהרן עמרם בפתיחת השיר היא הרבה יותר מגימיק. זהו מעין טקס העברת לפיד.במקום להחליף את הקול המקורי, הפטריקים מעניקים לו מקום של כבוד ומצהירים כבר מהפתיחה: אנחנו לא באים להחליף את המסורת, אלא להמשיך אותה.זו מחווה אמנותית שמעניקה לשיר ממד של רציפות בין דורית.
אחת הנטיות של גרסאות כיסוי כיום היא לקחת שיר ישן ולהלביש עליו הפקת פופ או אלקטרוניקה עד שכמעט לא נשאר ממנו דבר.כאן קורה ההפך. הפטריקים שומרים על קווי המתאר המלודיים של השיר. המלודיה עדיין מזוהה מיד עם המקור.. גם המבנה נשאר נאמן לרוחו. החידוש אינו נמצא בלחן אלא באופן שבו הוא עטוף. זו בחירה שמעידה על ביטחון. הלהקה אינה מנסה להוכיח שהיא "חכמה יותר" מהמקור. אם במקור הדגש הוא על השירה המסולסללת והפיוט, כאן נוסף גרוב עכשווי.. הקצב מעניק לשיר תנועה חדשה.הוא אינו הופך אותו לשיר רחבת ריקודים, אלא מעניק לו נשימה מודרנית. זהו גרוב שמכבד את המלודיה ואינו דורס אותה. העיבוד מצליח ליצור חיבור טבעי בין שני עולמות. הוא מזכיר עד כמה המוזיקה הישראלית נבנתה תמיד ממפגש בין מסורות.
הפטריקים (הפרויקט של דודי לוי ואבטיפוס) אינם מנסים לחקות את אהרן עמרם. עמרם שר מתוך מסורת תימנית ייחודית, שקשה ואף מיותר לשחזר. במקום זאת, חברי הלהקה שרים בקול עכשווי, אך משאירים מקום לנשמה של השיר. הביצוע נשמע מכבד ולא תיאטרלי. הפטריקים כמעט אינם לוקחים סיכון. מי שמחפש פרשנות רדיקלית או קריאה חדשה של השיר, עשוי להרגיש שהלהקה נשארת קרובה מאוד למקור. אפשר גם לטעון שהאיפוק הזה משאיר את עיקר ההתרגשות אצל מי שכבר מכיר ואוהב את הביצוע המקורי. מצד שני: זו גרסה עכשווית שאינה מנסה למחוק את מקורותיה, אלא להמשיך את הסיפור המוזיקלי של עמרם בשפה של ימינו במשב רוח רענן.
הפטריקים רק את קולך אשמע
עובֵר אני בָרחוב, בודד וגם עצוב.
רק אֶת קולֵך אֶשמע, חזוֹר אלי אהוב :
לילה אָפל מפחיד, דרכי חשוכה לי.
גם פנסי הרחוב, כּבו וּבַגדו בּי :
רק אֶת קולֵך אֶשמע, חזוֹר אלי אהוב :
עובר אני ברחוב, עם לב מלא תקוות.
אולי יבוא היום, נשוב להתראות :
רק אֶת קולֵך אֶשמע, חזוֹר אלי אהוב :
