שנחזור לשיר אהבה פשוט, ישיר, עגול כזה שקולח בקלות? ענק המלודיה הלחין את שיר הנאמנות של האוהב לאהובתו כשיר ילדים תמים, שיכול לשמש את כל האוהבים לנצח. אחד הדברים החשובים ביותר שיש להבין בחיים הוא: אהבה היא הכול, או לא כלום, הכול באהבה כולל הכול. קיצורי דרך פירושם החמצה. זה מה שמרגיש השיר הזה. אהבה היא שרבי קיץ וסערות חורף, פריחת אביב ושלכת סתיו, כל העונות כולן משתתפות בה. רק שהזמן לא ייעצר. קונים? יש מצב?
מנגינה וקצב שעושים את ההרמוניה הזו. בית ופזמון כמו ש"כתוב בספר". רייכל אינו מתיימר לעשות סלטות במוסיקה. "פרוייקט" אצלו אינו משהו קונספטואלי של פיוז'נים מורכבים. הוא נמצא על תדר פשוט, חוזר לבסיס הפשטות. דווקא בחוסר המיוחדות בשיר הזה יש קסם של פעם, וגידי גוב שוחה בו בקלות יתר.
עידן רייכל: "כשאסתר, אחותה התאומה של סבתי, כבר הייתה חולה מאד ומבוגרת מאד, שכבה על המיטה בימיה האחרונים, נכנס פתע יוסף בעלה עם החליפה והקסקט ומקל ההליכה ואמר ”לה איזו יפה את אסתר, אם לא הייתי נשוי לך הייתי מבקש ממך להתחתן איתי היום הייתי בוחר בך כל יום מחדש".
הפרויקט של עידן רייכל עם גידי גוב כל יום מחדש
איתך שוב ברגע שוכח הכול/ שני ילדים מול הים הגדול
מבט בעיניים הלב נפתח/ איזה מזל זה שיש לי אותך
בואי הנה בואי אליי
תמיד רציתי לבקש ולא ידעתי מתי/ מתגנב לליבך לאט לאט
איזה מזל שרצית בי גם את
שנינו ביחד שלא ייגמר/ כשאת לידי אז הכול מסתדר
שימי ידך בידי/ יפתי את/ הייתי בוחר בך כל יום מחדש
הלוואי יכולתי לעצור את הזמן/ לנסוע ביחד רחוק מכאן
אם לא לתמיד לשישי שבת/ ואיזה מזל זה שיש לי אותך
