מלודיק סופט רוק. זו ההגדרה של הצליל. אני משייך את "לחם" לשישים, אם כי פעלה בעיקר בשבעים (נוסדה ב- 1968. התפרקה ב-1973, ושוב התאחדה ב-1977 לאלבום אחרון השנה בה הפאנק לא השאיר סיכוי ללהקות מהסוג הזה)
עוד סיבה: השירים שלהם מתאימים יותר לרוח שנות השישים מאשר השבעים. אחרי ששמעתי את העשרים אני יכול לקבוע: הביטלס ישארו לנצח. לחם – אולי שלושה-ארבעה שירים שלהם הם בני אל-מוות. ואני אומר זאת בלי להמעיט מעצם העובדה כי מדובר בלהקת פופ לא רעה כשלעצמה. להיטים: Make It With Me, Everything I Own, Guitar Man, Lost Without Your Love   ובעיקר אחת מבלדות הפופ היותר נצחיות – If (דגימת סאונד למטה)
עכשיו תשאלו בטח למה "לחם" ממשיכה להלהיב? אין לי ממש תשובה חכמה. אולי מפני שמשבי נוסטלגיה חמים מגיעים שוב מהימים ההם, וסופט רוק תמיד משמש סחורה טובה לנוסטלגיה. "לחם" כלהקת פופ היו מבחינה זו להקת להיטים מובהקת. למי שאוהב פופ מלודי במיוחד, הרבה בלדות המושרות בטונים גבוהים, זה עדיין יכול להיות לחם לא עבש.