גם הראל סקעת מאמץ טקסט נדוש של מתקרבן שאהובתו נטשה אותו. היא חסרה לו, ומי זה שישן שם במקומו, שמן הסתם מזכיר לה אותו. כאמן שצבר הרבה שעות שירים ובמה – האם לא נקעה נפשו מהמיחזור של שירי פגועי אהבה ושבורי לב מתייסרים?
טון נמוך מתרפק על מצע מנגינה נוגה ענוגה. המעבר הרגשני לטון גבוה צפוי. לא ממציא דבר חדש. יגידו: לעיתים החומרים המרגשים והמרתקים ביותר לכתיבה מצויים ממש בשגרת חיינו. הבעיה היא בייצור מתכוני בלדות שאמורות לרגש. אז כן, אני מתקשה להתרגש מהמתכונים השבלוניים האלה, או במילים פשוטות אין לי על מה לכתוב הביתה. רגש לבדו לא עושה לי את זה. סקעת נע במסלולי אמצע צפוי או ליתר דיוק צפוי מדי.
הראל סקעת מזכיר לך קצת אותי
אז מה איתך ספרי גם לי/ זוכר איך פעם היית שלי/ עד שעזבתי לך ת׳יד
תודה על כל מה שהיית/ גם בתקופה שלא הגיע לי/ הגיע לי אותך
וזה חסר כל כך/ כל הרגעים האלה/ ומי זה שם איתך/ שהפכת אותו למלך
הראית לו את הדרך/ להישאר שלך
ואיך/ הכל פה מתהפך/ כשאני לבד בבית/הלב נשאר אצלך
ומי אוהב אותך/ ישן שם במקומי/ מסתכל לך בעיניים/ מזכיר לך קצת אותי/ מזכיר לך קצת אותי
וזה מוזר שעוד כואב/ שברו לי אלף פעם ת'לב/ זה לא אותו דבר איתך
סליחה על כל מה שראית/ אני דפוק וזה מגיע לי/ מגיע לי כל כך.
תחזירי לי אותך/ את הרגעים האלה/ ומי זה שם איתך/ שהפכת אותו למלך/ הראת לו את הדרך/ להישאר שלך
ואיך/ הכל פה מתהפך/ כשאני לבד בבית/ הלב נשאר אצלך
ומי אוהב אותך/ ישן שם במקומי/ מסתכל לך בעיניים/ מזכיר לך קצת אותי/ מזכיר לך קצת אותי
