ויקטור ויליס, סולן להקת הדיסקו Village People משנות ה-70 הלך לעולמו בגיל 74, כך הודיע עמוד הרשתות החברתיות הרשמי של הלהקה.המוזיקאי, יליד טקסס, היה הסולן וכותב שותף של הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, בהם "YMCA", "Go West" ו-"In The Navy".
הלהקה הפכה לכוכבת בינלאומית בשנות ה-70 בזכות הופעותיהם כשהם לבושים כדמויות גבריות ארכיטיפיות. ויליס גילם לסירוגין שוטר וקצין חיל הים.
ויליס עזב את הלהקה ב-1980 והקדיש שנים למאבק משפטי על זכויות היוצרים של השירים שכתב. עם זאת, הוא חזר ללהקה ב-2017 והופיע עם "YMCA" בעצרת קדם-ההשבעה של הנשיא טראמפ בינואר 2025.
ויליס גדל בסן פרנסיסקו, שם שר מוזיקת גוספל בכנסייה של אביו, שהיה כומר בפטיסטי, לפני שעבר למוזיקת ג'אז וסול.להקת התיכון שלו, "The Ballads", חיממה את "The Temptations", וויליס השתתף בסשנים עם דיזי גילספי ואחרים.
אחרי הקולג', הוא קיבל תפקיד בהפקה של לאס וגאס למחזמר "שיער", מה שהוביל אותו להפקות ברודוויי של "שני אדונים מוורונה" ו-"הקוסם" (The Wiz).במהלך העבודה על האחרון הוא פגש את אשתו הראשונה – כוכבת "משפחת קוסבי" לעתיד, פילישיה רשאד. מאוחר יותר ויליס עזר לה לכתוב ולהקליט את אלבום הדיסקו "Josephine Disco".
בשנת 1977 הוא פגש את המפיק הצרפתי ז'אק מוראלי, ששכר את ויליס לשיר קולות רקע בסט חדש של שירי דיסקו שכתב.
דמו בן ארבעה שירים בשם "The Village People" העניק ללהקה חוזה הקלטות, ומוראלי ביקש מוויליס להפוך לסולן. "חלמתי שאתה שר את הקולות המובילים באלבום שלי וזה הפך למצליח מאוד מאוד", אמר למוזיקאי. הלהקה הוציאה את האלבומים "Cruisin'" (1978), שכלל את "YMCA", ו-"Macho Man" (גם ב-1978), שכלל את שיר הנושא ו-"Key West".
לאחר אלבום הופעה חיה, "Live and Sleazy", הם הוציאו את "Go West" (1979)", ששיר הנושא שלו הפך להמנון גאה – ולימים חודש על ידי ה-"Pet Shop Boys". האלבום כלל גם את "In The Navy" ו-"I Wanna Shake Your Hand".
מגזין "בילבורד" תיאר את יצירת הלהקה כ-"כמה מהמקצבים שאי אפשר לעמוד בפניהם בז'אנר הפופ/דיסקו של ימינו". ה-"ניו יורק טיימס" ציין את ויליס לטובה בזכות "הקול הצרוד והמזיע" שלו.
הוא עזב את הלהקה ב-1979 במהלך קדם-ההפקה של הסרט של הלהקה, "Can't Stop The Music". זה התברר כמהלך חכם – הסרט היה כישלון כלכלי הרסני שהוביל בסופו של דבר לדעיכת הלהקה.Mלמרות זאת, ויליס התקשה להתרחק מהתדמית ה-"קמפית" של הלהקה ולהילקח ברצינות כאמן סולו. אלבום סולו משנת 1979, "Solo Man", נותר ללא הפצה במשך שלושה עשורים לפני שיצא לבסוף ב-2015.
המצב הותיר את המוזיקאי בשפל המדרגה. "נהייתי מדוכא מאוד לאורך השנים והחלטתי פשוט להיעלם מהמפה. אז נכנסתי לסמים", סיפר ל-"San Diego Union Tribune" ב-2015. "לקחו ממני כל כך הרבה שפשוט פניתי לסמים".הוא החל לשקם את חייו ב-2006 לאחר שעבר טיפול בהתמכרויות בהוראת בית המשפט וסיים שלוש שנות תקופת מבחן.
באותה תקופה בערך הוא פגש את אשתו השנייה, עורכת דין שעזרה לו להילחם בתיק זכויות היוצרים שלו נגד החברות ששלטו בלהיטי ה-Village People, "Can't Stop Productions" ו-"Scorpio Music". בשנת 2015 קבע חבר מושבעים פדרלי כי הוא זכאי ל-50% מהבעלות על 13 משירי הלהקה בארה"ב, כולל "YMCA".
ההחלטה סללה את דרכו לחזור ללהקה ב-2017. עד אז, הנשיא טראמפ אימץ את "YMCA" כשיר נושא בעצרות הפוליטיות שלו. ויליס ניסה ללא הצלחה לאסור על השמעת השיר. "אני לא תומך בטראמפ, מעולם לא תמכתי בטראמפ, וגם לא ה-Village People", אמר ל-BBC ב-2020. "אבל בגלל חוקי זכויות היוצרים בארצות הברית, הוא יכול לנגן את המוזיקה שלנו בכל פעם שהוא רוצה".
עם זאת, הוא הפתיע את המעריצים בשנה שעברה כשהסכים לקחת חלק בהשבעה השנייה של הפוליטיקאי. "אנחנו יודעים שזה לא ישמח חלק מכם לשמוע, עם זאת אנו מאמינים שמוזיקה נועדה להתבצע ללא קשר לפוליטיקה", כתב בפייסבוק. "השיר שלנו YMCA הוא המנון עולמי שבתקווה עוזר לאחד את המדינה לאחר קמפיין סוער ומפולג שבו המועמד המועדף עלינו הפסיד".
במקביל, ויליס איים לתבוע פרסומים חדשותיים שתיארו את השיר כהמנון גאה. "כפי שאמרתי פעמים רבות בעבר, זו הנחה שגויה המבוססת על העובדה ששותפי לכתיבה היה גיי, וחלק (לא כולם) מה-Village People היו גאים, ושהאלבום הראשון של ה-Village People היה כולו על חיי הקהילה הגאה", אמר. במקום זאת, ויליס טען שמילות השיר הושפעו מתצפיותיו בסניפי YMCA ב-"אזורים עירוניים של סן פרנסיסקו", שם גברים צעירים השתתפו ב-"שחייה, כדורסל, אתלטיקה, ואוכל זול וחדרים זולים".
ללא קשר למקורותיו, "YMCA" נותר הלהיט הגדול ביותר של ויליס – הוא הגיע למקום הראשון ב-17 מדינות לאחר צאתו באוקטובר 1978, ויצר ריקוד שהפך לחלק בלתי נפרד ממוסיקת חתונות ברחבי העולם.
בשנת 2020 הוא נשמר לדורות על ידי הארכיון הלאומי להקלטות של ספריית הקונגרס האמריקאית כ-"משמעותי תרבותית, היסטורית או אסתטית", והוכנס להיכל התהילה של הגראמי.
