הוא יודע מה היא עברה, על אלה שדרכו לה על פצע פתוח, על כל הגברים שהיו לה, הוא גם יודע על מה היא חולמת – "יהלום בצבע תכלת חתונה, בית וילד", ומבקש שתפתח לו את הדלת. שיר שרב בו הנסתר על הגלוי, והוא מושר לא מפי גבר, אלא גברת. חגית אסולין היא שמספרת את הסיפור מהזווית של העורג הנכסף והמתחנן בגוף שני, ומתוך הזדהות עד-אין-סוף. מה רוצה  לומר? על עצמה? עליו?
המוסיקה, הקול הרך המסולסל, החיבור בין מנגינה וקצב משדרים סיטואציה ענוגה של משאת הנפש של האוהב. הייתי מעדיף לשמוע את השיר הזה מפי זמר, אבל הביצוע של אסולין כל כך רגיש ואסתטי, שיש לקבלו כפי שהוא בכל מרכיביו המוזיקליים היפים – כולל הצליל האקוסטי הבהיר, העיבוד הים-תיכוני, המעברים, השירה המתכוונת,  ההרמוניה הקולית. שיר ישראלי באוריינטציה קלאסית קולח ומענג.

חגית אסולין יהלום בצבע תכלת

את לא צריכה לספר לי/ זה כתוב לך על המצח
לא היית איתי יומיים/ זה מרגיש לי כמו נצח
בעיניים שלך/ אני רואה את הכל/ אנלא צריך אפילו לשאול
על כל החובות שלא כיסית/ כל תשליך שעשית
כל הגברים שהיו לך/ למרות שלא ממש רצית
ובלילה את חולמת/ על יהלום בצבע תכלת
חתונה בית וילד/ תפתחי לי את הדלת
איזה פרחים את אוהבת/ מה עושה לך שמח
תגידי על מה את חושבת/ כשאת בוהה בירח
כשאת כאן לידי/ אז מותר לך להיות/ כל מי שבא לך להיות
ואם תרצי לספר לי/ מבטיח לא לגלות
שבלילה את חולמת/ על יהלום בצבע תכלת
חתונה בית וילד/ תפתחי לי את הדלת
וכל אלה שדרכו לך/ בול בפצע הפתוח
לא יקחו לך את השקט
תפתחי לי את הדלת/ תפתחי לי את הדלת

חגית אסולין פייסבוק