על הנייר – לא שיר להלחנה. תובנות החיים שטוקי שטרן שרבט נשמעות לגמרי קטע פרוזאי, מעין ספוקן וורד, אלא שהוא בכל זאת הצליח לעטר אותן במוסיקה יפה.
שטרן שר על סבל ותסכול בתחושת דריכה במקום, סחרור פנימי, ואובדן זהות בתוך מצבים משתנים. זוהי חוויה קיומית עמוקה, ולעיתים גם מאוד מכאיבה. היא יכולה להרגיש כמו עמידה בלב סערה: הכול נע סביבך, ואתה עצמך אינך בטוח אם אתה נע עם הרוח, נלחם בה, או פשוט נשאב פנימה. זה מקום שמזמין התבוננות — לא רק במה שקורה סביבך, אלא גם בתוכך: מהם הדפוסים שאתה סוחב? אילו קולות פנימיים מדברים איתך בזמן הזה? ומה יקרה אם תוכל לשהות רגע בתחושת האי-ידיעה מבלי למהר לפתור אותה.
כאמור, הטקסט לא ממש פואטי, המנגינה וקצב פאנקי כמו נוצרו "להריץ" את המילים באווירה עליצה משהו, סגנון שהזכיר לי את "סטילי דן" (Steely Dan) שירה שטוחה מעט, כמעט מדוברת, חליפת אקורדים שיוצרים מוסיקה גרובית במעין ג'אז רוק אינטלקטואלי. שטרן מיוחד, מעניין, מביא משב רוח חדש למוסיקה המקומית.
טוקי שטרן סבל רב בימוי, תסריט ועריכה: נועה קרן
איך יכול אדם לחיות בתחושה שאין לו אף אחד מלבדו
להסתובב במקום ללא תוצאה
למה נאלץ/ להישאר בדיוק/ באותו המקום
מה הוא יכול לעשות
לא נדרש ממנו כוח רב/ רק יכולת לסלוח
לאותו יצור/ שמדבר לו מהמוח
נדרשת הבנה/ שהמצב לא קבוע
ושכל תקופה תסתיים
לא מצליח להשתחרר/ מכל המחשבות
שחוזרות וצועקות/ מונעות ממנו מנוח
ממשיך להסתובב/ לא מצליח להבין
איך קרה ששוב/ הוא תקוע פה
לא נדרש ממנו כוח רב…
לכולנו יש רגעים/ שבהם אנחנו לא יודעים
מי אנחנו, מה, איך או מתי?
זה יכול להוביל/ למקומות חשוכים מאוד
מרגישים כמו דרך ללא מוצא
לא נדרש ממנו כוח רב/ רק יכולת לסלוח
לאותו יצור/ שמדבר לו מהמוח
יוכל להתמודד/ עם כל מה שיעמוד
בדרך הקשה שהוא עובר
נדרש ממנו סבל רב/ שיכניס קצת פרופורציות
לא כל החיים זה דבש/ אבל יש בהם יופי
נדרשת הבנה/ שהמצב לא קבוע
ושכל תקופה תסתיים
