מוסיקה היא פונקציה של מצבי רוח. יש שירים בהם מצב הרוח משתנה כמו בתנועה של רכבת הרים. טל גיל משתוקק לחזור לאהבה ישנה. התשוקה האובססיבית לחזור לאהבה שנותקה היא תופעה רגשית עזה, נפוצה וכואבת. מדובר ברגש עמוק שמורכב מנוסטלגיה, כאב, תחושת אובדן, ולעיתים גם מהשלכה של תקוות או פחדים על קשר שכבר איננו קיים. הפרידה יוצרת תחושה של חור בנשמה – כאילו משהו מהותי נלקח, ולעיתים מתבלבלת התחושה שזה “האדם” שהתנתק, כשבפועל מדובר ברעיון, ביטחון, או תחושת זהות. התחושה שמי שעזבה הייתה היחידה שראתה אותו באמת, יכולה לגרום לאדם לייצר אידיאליזציה של העבר: הזיכרונות הופכים סלקטיביים – מרוכזים בעיקר בטוב שהיה, תוך השמטת הקשיים והסיבות שבגללן הקשר הסתיים.
המוסיקה בשיר נעה בין קטבים – איטית ומינורית בפתיחה, קצבית וקולחת בהמשך, למעשה – צדדים רגשיים שממחישים את הניגודים cמצבי הרוח של הכותב. ההרמוניה בפתיחה שמיימית, אווירה קודרת משהו, טון שברירי כמעט נחנק. מ"בואי ניפול ונחזור/ נתמוטט לאחור" –  השיר מקבל תפנית פופית באוריינטציה של דאנס בנוסחי השמונים. המוסיקה מתרגמת כאן את תחושת האושר כשהיא תחזור להיות לו "הכל". טל גיל הצליח במהלך הזה ליצור שיר פופ טוב המשקף את הסיטואציה בה הוא נמצא ואת התחושות המעורבות המציפות אותו.

צילום: ינאי מורדי

טל גיל הכל

זה מה שהייתי צריך מזמן/ הדחקתי אותך אבל את עוד כאן
וניסיתי לברוח אבל אין לאן/ זה לא נתפס כמה את חסרה לי עד שהגעת
את כל כך יפה, והלב שלי מסונוור/ איך הטעם שלך עוד נשאר
אחרי כמעט שנה
לא האמנתי שלך, יש אותה הרגשה ישנה, וכמעט כלום לא השתנה
אז אני לא מוכן לוותר, ומחכה רק לסימן
בואי ניפול ונחזור/ נתמוטט לאחור
לתוך רגע טהור/ נתעורר בחלום
כוס של יין אדום/ נתבטל כל היום
אולי נשחה בעירום/ ואת תהיי לי הכל
זה כבר מאוחר בשביל להסס/ את רוצה שניה רק להתאפס
ואני, אעשה הכל/ מבטיח שהפעם אתאמץ
לא אוותר עלינו כי אני לא מוכן/ לסכן, ונותן לך את הזמן
בואי ניפול ונחזור/ נתמוטט לאחור
לתוך רגע טהור/ נתעורר בחלום
כוס של יין אדום/ נתבטל כל היום
אולי נשחה בעירום/ ואת תהיי לי הכל

טל גיל פייסבוק