יגאל בשן של השנים האחרונות הוא כותרות של משהו-לא-טוב-קורה-לאיש. הנסתר האפיל על הגלוי. העיתונות חיפשה סיפורים בין מסדרונות בתי חולים. בשן  אמר "כשיהיה לי נוח לספר את הסיפור – אספר". ואז קראנו כותרות של "עברתי את המשבר", "התקופה הקשה מאחורי".
היכל התרבות ראשון לציון. אוקטובר 2016. יגאל בשן חוזר מאותה נקודה שעזב. קאמבק של תזכורת. אשתמש בצמד מילים של האיש בז'קט ובג'ינס: ערב של זיכרונות שצפים. הקהל בהיכל רצה לצוף על העבר, להתרפק עליו.  "מבחן הזמן" הוא עניין יחסי. התברר שמתלהבים גם משירים חבוטים כמו "מכת שמש", ו"לצפון באהבה", שלא לדבר על "בואי נעשה לנו חג", "קפה אצל ברטה", "סיון", "ציפור קטנה בלב", שעשו כבר שנות אור במוסיקה המקומית.
יגאל בשן לא התיימר ליותר. קח רפרטואר בטוח, תצטייד בלהקה טובה. גם הוא יודע, כי אחת הבעיות של זמר – היא להמציא את עצמו מחדש. בגילו, אחרי מה שעבר – עצם החזרה לבמה היא, ככל הנראה, המצאתו מחדש. לא לחפש משהו מעבר.
גם אם הייתה לפעמים תחושה שמשהו כבה בו, איזו עצבות שמתחת לחיוך, עדיין זה יגאל בשן, זמר פופ של גישה אופטימית למוסיקה. רומנטיקן שנוגע בסגנונות שונים, מחייך בין השירים, מעט בידור, קורטוב נוסטלגיה, התרפקות מאופקת, קאברים יפים של שירי ארץ ישראל ("בית הערבה", "עין גדי"), תמהיל שירים שמחבר כמעט את כל התחנות בדרכו המוסיקלית.
לא עף על עצמו. יותר נכון לומר: הקהל עף עליו. אם הערב הזה בא לומר – עברתי את המשבר, אז יש אישור. הקהל נתן אותו.

שירים: שלום לך מולדת, בואי נעשה לנו חג, קפה אצל ברטה, שמים, רוצה הביתה, מכת שמש, פינה שקטה, אנחנו נשארים בארץ, עכשיו התור לאהבה, סיון, ואת יפה נשארת יפה, מחרוזת מתוק, בית הערבה, עין גדי, אל תגעו באהבה, משפחת צנעני, אם הייתי שר לך, ציפור קטנה בלב הדרן:  כוכבים לא משקרים, תן לי + כמו צועני, לצפון באהבה

עיבוד והפקה מוסיקלית: יונתן פריג' – להקת לייב

צילום: מרגלית חרסונסקי

סיון

קפה אצל ברטה

שמים