אתה לא צריך להיות פואטי מי-יודע-מה כדי לעשות בלוז-רוק בעברית. ספר את הסיפור ותן לגיטרות והחספוס הקולי להעניק לו (לסיפור) אמינות. יהודה עדר לא צריך להמציא עצמו מחדש. עשרת השירים ממשיכים קו המאפיין אותו מאז "מר גוסבארד" (2007). חלק את האלבום החדש עם הרי ליפשיץ (חמישה שירים), שכתב: "ומתחת לסדין/ יש גבר ואישה/ היא אוחזת בו / והוא כבר לא נמצא". הבלוז הישן והטוב מאפשר לך לעלות ירח כרקע לאכזבת האוהב על כך שהאהובה אינה אתו ("עולה ירח"). זה אינו בלוז עצוב, אלא רוק גיטרות קצבי זורם, שזורם על הכביש הראשי כדי להעלות חיוך של כיף, למרות הביאוס בגין חסרונה של האהובה.
בהמשך המסע מצטרפים לצליל, שמחזיר למחוזות בלוז א-לה ג'יי ג"י קייל/ אריק קלפטון, בשיר שמדבר על ההזדקנות בטוחה כביכול, הפעם בקונוטציה של הפלגה ("מזדקן, לבד אני עוגן/ המפרש כבר לא מתוח"). האיש מתנחם בדממה חובקת, והמאזין משתתף בבדידותו בהנאה ובשמחה. גם כאן אל תיקחו ללב ולריאות, למרות נימת הייאוש. באותו סגנון / קצב – "אם אתה צופה עליי", פניה לבורא עולם בעניין הפער בין מה שהוא חשב ליצור, ובין מה שהוא (הדובר) במציאות. גם בכיו של הממתין לאהובה ב"אולי את שלי" לא יגרום לכם להשתתף בצערו. לחן של בוב דילן מהדק את האוריינטציה הבלוזית הכיפית.
"חוסר צדק חברתי" אינו מביא אותך לזעוק מרה. נכון, הכל מעצבן בסביבתך, אבל תנו לי רוקנ'רול ונפתור את הבעיות. עדר עשה רשימה של דברים מעצבנים – מרמזור מקולקל ועד "אי שוויון ערך האדם", עניינים אקוטיים בחיינו, אבל במוסיקה הרצינות ממנו והלאה. נשמעת שגרת קיטורים יומיומית בעיבוד רוקנ'רול אקוסטי-חשמלי פריך וקליל.
"רכבת" מספר על נסיעת לילה של מיואש לגיהנום ללא ריגוש וללא חלום "אז אם אני אמות באיזה חור נטוש/ ברור שהיא תשרוד את זה כשאני במצב אנוש "… שר הדואב את מצב הבלוז בליווי אקוסטית.
יהודה עדר עסוק בהצדעה רטרוספקטיבית לבלוז יותר מאשר יוצר את הבלוז החדש, מעין פולקלוריזציה של הסגנון. לזכותו ייאמר, שזה נשמע אותנטי בעברית.
שירים: מתחת לסדין, עולה ירח, מזדקן, אולי את שלי, שדות גולדברג, חוסר צדק חברתי, אם אתה צופה עלי, פנינה, רכבת, מצפה רמון
צילומים: מרגלית חרסונסקי
וידיאו: יהודה ואלון עדר – "רכבת" בפסטיבל הפסנתר אוקטובר 2015
