ברוך שובה של ציפור שיר עבריה. וידוי קטן: חסרה לי. עכשיו היא מלווה אילה שותה מים בנקיק נסתר בצוקים. יהודית רביץ בחרה לחדש ימיה בשיר לירי קצר (23 מילים) של המשוררת יונה וולך שפורסם ב- 1983 בראש ספר שיריה 'אור פרא', שיר בהיר ומזוכך על תמצית החיים, שונה מאוד מן השירים הבוטים שכתבה, מעין דיאלוג עדין ועמוק בינה לבין עצמה.
השיר מתבסס על מטפורה – החושפת את וידויה: במהותי אני איילה השותה מים בנקיק נסתר בצוקים. השאלה הרטורית "מה לי ולה?" החוזרת פעמיים, מקבלת תשובות שמתחילות במילה "אלא", מילה שנועדה להראות על משהו הפוך או שונה ממה שנראה מלכתחילה. לכאורה, אין הרבה משותף ביני לבין האיילה, אבל במהותנו הפנימית אנו מאד דומות, אולי גם זהות. המטפורה הופכת לתיאור עמוק, של נפשה וחייה של יונה: לא רק פגיעותה, חיוניותה, רגישותה אלא היא גם "צוקים" כלומר פראות, סכנות, לא רק החיים והרעננות של "מעין חיי", והיא גם החיוניות של איילה פראית בטבע.
זהו אתגר לא קטן לבחור שיר קצר ובעל שורות קצרות להלחנה. יהודית רביץ הציבה את המטרה הזו, כשהיא מסמנת קו של התמקדות באמנות, לא באופנות מוסיקליות. קוצרו של השיר גרם לחזרה על משפטים, מה שמן בסתם הפקיע את השיר מצורתו המקורית הראשונית. מצד שני, הלחן והעיבוד שומרים על קו לירי בהיר ומזוכך. המוסיקה מעניקה לטקסט אותו רגש שמשלים את התמונה הלירית במנגינה, בהרמוניה השמיימית בשירה המתכוונת. מבחינה זו רביץ הפיחה חיים של ממש בטקסט של יונה וולך – על כל משמעויותיו.
צילום סטילס: ניר סגל
יהודית רביץ אילה אנימציה : גיא חיות מציורים של יהודית רביץ
בנקיק נסתר בצוקים
אילה שותה מים
מה לי ולה
אלא מעין חיי
אלא נסתר
אילה
מה לי ולה
אלא אהבתי
