יהורם גאון – עד עולם

"עד עולם" מנסה (ובמידה רבה מצליח) לעשות שלושה דברים במקביל: להיות שיר אהבה אישי, להיות שיר אהבה לאומי, להגיב בעדינות למציאות של מלחמה ואי־שלמות

מרץ 17, 2026

מילים ולחן: עובדיה חממה עיבודים והפקה מוסיקלית: אודי תורג׳מן

 3.5/5

השיר ששר יהורם גאון יושב על התפר שבין נוסטלגיה ישראלית קלאסית לבין עדכון עכשווי – וזה מורגש גם ברמת המילים וגם ברמת ההקשר.
על פניו זה שיר אהבה בין גבר לאישה – “שלך הנני”, “את לעד תהיי לי”. אבל יש כאן שכבה נוספת: זה כמעט קלישאתי במכוון, כאילו הכותב (עובדיה חממה) יודע שהוא משתמש בשפה גבוהה ומוכרת כדי ליצור שיר אהבה לארץ ישראל – “בית זה החוף”, “בים אין סוף”,“ברע ובטוב”, דימויים שמחליפים את דמות האישה בדימוי של מקום. כלומר: האישה היא מטאפורה למולדת.
משפט מפתח: “עם כל מה שחלמנו אולי, רק כמעט מושלם” – שובר את האידיאל – לא “מושלם", אלא “כמעט מושלם”. יש אהבה, יש שייכות, אבל גם אכזבה, פער, מציאות מורכבת.
החזרות “באשר הנך, באשר הנני”, “עד עולם” יוצרות תחושה של שבועה או מנטרה. הן מזכירות נדרים, טקסטים תנ"כיים/ליטורגיים,שירים ישנים עם פאתוס לאומי, אבל בתוך ההקשר העכשווי (מלחמות) – זה גם יכול להישמע קצת כמו ניסיון להיאחז במשהו יציב בזמן לא יציב.
העברית הגבוהה – יוצרת תחושת שורשיות. מצד שני השיר גולש לקלישאות כמו “ברע ובטוב”, “עד עולם”..גם הדימויים (“חוף”, “ים”) לא מחדשים פואטית
מוזיקלית, השילוב בין “אולד סקול” לבין עיבוד אלקטרוני של אודי תורג'מן מייצר מתח יצירתי
מצד אחד – השירה והטקסט מזכירים מאוד את הסגנון של יהורם גאון: עברית גבוהה יחסית, פאתוס עדין, פנייה ישירה (“שלך הנני”, “באשר הנך”). מצד שני – העיבוד האלקטרוני מושך את זה החוצה מהקלאסיקה אל ההווה, אולי אפילו מודע לעצמו שיש להתאים השיר לזמננו.
"עד עולם" מנסה (ובמידה רבה מצליח) לעשות שלושה דברים במקביל: להיות שיר אהבה אישי, להיות שיר אהבה לאומי, להגיב בעדינות למציאות של מלחמה ואי־שלמות
העיבוד האלקטרוני של תורג’מן הוא מה שמונע ממנו להפוך לעוד שיר התרפקות בעל ניחוח נוסטלגי בלבד – הוא מכניס אותו להווה, ואולי אפילו יוצר מרחק ביקורתי קטן מהפאתוס.