מי צריך מלים אחרי הדיאלוג הזה של הסקסופוניסט והפסנתרן. תנו לי את יובל ושי לסוף שבוע, ואני נמלט משאון העולם הזה בעונג מהול בכל מה שצליליהם משדרים – יופי פיוטי, תוגה מחלחלת.
אלתור של הדדיות מופלאה. מלודיות של הרמוניה מופלאה. סקסופוניסט רגיש, בעל מרחב צלילי ועומק הבעתי, פסנתרן בעל אינטואיציות מלודיות ומגע לירי.
אם להדגים מהות של דואט אינסטרומנטלי – זה הדיסק. האינטראקציה – שאינה דורשת יותר ממה שהיא, שיחה מוסיקלית שיש בה יצירה, קומפוזיציות של שני ראשים, צלילים שהם כמעט צילום רנטגן. שמייצרים תמונות. אני מקשיב עוד פעם ל"נחמה" של מאסטרו. עזבו ג'אז: יצירה מלודית שמשרטטת תחושה, שמכניסה לאווירה בעידון נפלא. פסקול של תמונה חורפית רווית תוגת געגועים. צליל הסקסופון של יבול כהן אקספרסיווי עד צביטה פנימה.
"שיר ללא מילים" של יובל כהן מדגים את הטקסטורה האינטראקטיבית המיוחדת שמייצרים שני הנגנים – בצליל מזוכך, בדו-שיח מלא חן, רגישות הדדית, ניואנסים. וגם – Angelo גם הוא של מאסטרו, המלודי להפעים – מוציא את השניים למסע בשבילים צדדיים קסומים, דיאלוג של הפריה הדדית. של רגישות דקה. Nature Song של יובל כהן – מציג את כל המיוחד בדיבור המוסיקלי של השניים – גם בקו המלודי הנרטיבי היפהפה, בניואנסים המיוחדים, ברגישות-השראה ההדדית.
Bye Bye Blackbird – אלתור משלהם מחויך משהו, משועשע על הסטנדרט. כל אחד לחוד ושניהם יחד מייצרים שיחה מאוד ערה רבת תפניות שמספרת את סיפורו בדרכם הדמיונית-סינמטית. "26-2" של קולטריין – שלמות של ביצוע. וגם שיר מהשירון הישראלי – "שיר השדה" של עמיאל ודוד זהבי שמוטען באווירה נוגה נוגעת ולוקח לחלקות שדה חדשות.
שני נגנים, שני כלים שנשמעים הרכב-הרכב, מנגנים מתוך חדוות יצירה. מייצרים הדדיות מוסיקלית מענגת מכל בחינה.