נתחיל בשיר השלישי מתוך האי. פי החדש של יובל רפאל – "יידלק האור" (מילים ולחן: ים רפאלי, רוי כהן, יובל רפאל) זהו פופ קצבי שמכיל בליבו מהות רוחנית ומסע אישי של התחדשות מתוך כאב. זהו שיר של העצמה נשית, אמונה ותיקון – שנע בין חשכה לאור, בין שבירה לצמיחה.
"מתוך החושך יידלק האור…" קלישאה שמתפקדת כמו פסוק רוחני של אמונה ועמידה.
הביטוי "תמות נפשי ואלוהים ישמור" מחבר בין ייאוש ותפילה – ביטוי של מסירה מוחלטת, אך לא של כניעה. והשורה המרכזית: "אני יודעת שנתתי את הכל / אני חזקה יותר מאתמול" מסכמת את תהליך ההתבגרות – לא אידיאליזציה של הצלחה, אלא הכרה בצמיחה מתוך מאבק. השיר נע בין וידוי לתפילה, בין נשי לאוניברסלי, ומעביר מסר של אמונה אינטימית לא דתית – אמונה בכוח החיים, באור, ובתהליך של תיקון עצמי. יובל רפאל מייצגת כאן את הדור החדש של הפופ הישראלי – כנה, רוחנית, שמדברת על ריפוי עצמי בשפה יומיומית ועם הפקה מודרנית.
האי.פי נפתח ב"ומה איתך" (מילים: ליעם חכמון, ליאל נחתום, יובל רפאל לחן : ליעם חכמון, דין אלבז, ליאל נחתום) , שיר שמשלב כנות רגשית גולמית עם עיבוד דרמטי וצליל מודרני, ומסמן אותה כקול נשי שמחפש אמת פנימית בתוך סערת החיים. זהו שיר על פחד, התמודדות וצורך בשחרור, המבוצע בין עדינות לכוח, בין ייאוש לתקווה. השיר נפתח בקולות שמיימייים קול חשוף, טון עמוק כאוב. במעבר הקצבי מתווספים קלידים, ביט אלקטרוני ותזמור דרמטי, הפזמון מתרחב רגשית ומוזיקלית: המעבר מהשקט של הבתים ל־“פרפרים עפים גבוה” מלווה בהתפרצות של אור ותקווה, שמדגישה את תהליך ההתעוררות.זה שיר על מסע של אישה צעירה אל תוך עצמה, בין פחד לאמונה, בין שקט לרעש. רפאל שרה בעוצמות רגשיות על היכולת לעמוד חשופה מול החיים, ולבחור בכל פעם מחדש באור ובתנועה.
השיר השלישי "כמה אהבתי" (מילים ולחן: טל קסטיאל) של יובל רפאל הוא הבלדה החזקה והחשופה ביותר ב־EP החדש שלה – יצירה שמזקקת את המהות הרגשית של האלבום: כאב, מודעות, והתעקשות להמשיך לנשום גם כשהלב סדוק.
מדובר בשיר שמתחיל בלחן איטי, כמעט מהוסס, ומתפתח בהדרגה ל־פופ דרמטי בקצב בינוני (mid tempo), שבו הקול של רפאל מתפרץ בעוצמה רגשית בלתי מרוסנת בין שבר לעצמאות. השינוי בקצב משקף את המעבר מכאב מופנם להתפכחות נחושה.
"לא זה לא כוחות לברוח מהרגשות שלי / לא זה לא הזמן נשארת כאן תלויה רק בעצמי…" הפתיחה חושפת דמות של אישה שמרגישה לכודה – לא במערכת יחסים, אלא בתוך עצמה. היא מנסה למצוא יציבות בעולם רגשי סוער, כשהתמיכה החיצונית כמעט לא קיימת.
"אם זה הכל בגללי אז מה עשית פה אני לא יודעת…" זהו רגע של עימות פנימי: בין האשמה העצמית לבין ההבנה שהכאב הזה כבר לא שייך רק לה. "מהכאב ממך נהייתי כוכבת" שורה מבריקה – היא לוקחת את הסבל והופכת אותו להשראה, לכוח בורא. כמו אמניות פופ מודרניות (כגון אדל, דואה ליפה), גם כאן יש שימוש במוטיב הפיכת שבר להעצמה. “כמה אהבתי” הוא שיר פרידה שעוסק בהתמכרות לרגש עצמו – לא רק לאדם שאבד, אלא למתח שבין אהבה לכאב. רפאל מתארת את הדרך הקשה מאהבה טוטאלית לתובנה כואבת של שחרור. הכאב מתפקד ככוח מחשל – ממש כמו ב"אור" וב"יידלק האור", גם כאן האפלה היא נקודת מוצא אל חיזוק עצמי.
זה שיר שבו היא מנסחת את המשוואה שלה: הכאב לא הורג אותי – הוא מלמד אותי לשיר, והאהבה, גם כשהיא נגמרת, משאירה בי אור. זהו רגע שיא באי.פי – נקודת איזון בין הודאה בכאב לבין התחלה של ריפוי.
ה־EP החדש של יובל רפאל מסמן מהלך התבגרות מוזיקלי ורגשי מרשים, שמגיע לאחר החשיפה הגדולה שזכתה לה בעקבות ייצוג ישראל באירוויזיון. שלושת השירים – "ומה איתך", "יידלק האור" ו"כמה אהבתי" – משרטטים יחד דיוקן נשי מורכב של יוצרת צעירה שנעה בין פגיעות לחשיפה, בין מאבק פנימי לתקווה עיקשת. רפאל בוחרת להתבונן פנימה. כל שיר הוא מונולוג פנימי, לעיתים מול עצמה, לעיתים מול אדם אחר, כשהיא לא חוששת לחשוף קונפליקטים, ספקות, ולב פצוע. ב"כמה אהבתי" היא הופכת שברון לב לעוצמה נשית, ב"יידלק האור" היא מנסחת מניפסט של התגברות מתוך כאב קיומי., ב"ומה איתך" היא מתארת התמודדות עם הפחד והפנמה של הצורך בתנועה פנימית.
העיבודים נעים בין בלדות דרמטיות לפופ מהודק, הקצב משתנה – לפעמים מאיטי־מהורהר, למהיר וטעון – בהתאם לרגש המרכזי של כל שיר.
*** שם האלבום 22:22 הינו מוטיב רוחני מאוד אישי ומשמעותי של יובל, שהתחזק מאז ה-7 באוקטובר. היא החלה לשים לב כי הספרות 22:22 הופיעו מול עיניה בכל מקום אפשרי.
