השיר הפותח "כל זמן שיהיה" מעיד על הוורסטיליות של יוני רכטר במיזוג סגנונות. זהו קטע מורכב כמעט מכל מה שמרכיב את עולמו המוזיקלי בפופ ובג'אז. הטקסט, שכתב יוני, הוא חיבור אקראי של משפטים המייצרים קשרים שונים הנוגעים למציאות – כמו סיבה ומסובב ("כל זמן שיהיה כאב, תהיה מוזיקה"), אוקסימורון ("כל זמן שיהיה שלום, תהיה מלחמה בעולם"), ביטויים עפ"י המקורות (" כל זמן שיהיה קמח תהיה תורה"). השיר מתארך לכ-8 דקות, כדי להשיג מורכבות מוזיקלית נפלאה בלחן ובעיבוד.
האלבום החדש הוא אסופת שירים, שהצטברו אצלו בשלוש השנים האחרונות, מוסיקה שהיא תזכורת ליכולות היצירתיות של רכטר ליצור סאונד עשיר ומורכב, שמאופיין במלודיות יפות, בהרמוניות עשירות ובעיבודים ייחודיים, המתאפיינים בעומק והרבה מחשבה.
רכטר כתב מילים גם ל"מקום אחר", שיר על מודעות החיים עכשיו מול נעלם העתיד. העכשיו הוא פה איתה עם המוסיקה האהובה, עם השיר שנכתב ומתנגן. המשהו הבטוח שבהישג יד, מחשבה ורגש. מה יהיה עליו בעתיד – מי ידע. הפער בין המודעות להווה ובין חוסר הידע באשר לעתיד, הוא נושא מרתק המתמקד באחד האספקטים המרכזיים של החוויה האנושית. ההתמודדות עם הפער הזה יכולה להיות מאתגרת, אבל גם פותחת הזדמנויות לחשיבה יצירתית. רכטר תוהה לאן מובילים ימיו, ומרגיע עצמו בהישענות על ההווה: "אל תיחת/ יש שם רק אחת/ היא תמיד מחכה רק לך".
המוסיקה המתלווה למילים רכה, מוסיפה לתחושת ההרהור, עטופה בהרמוניה שמימית מנחמת. יוני רכטר העדיף צלילים רגועים, וכמו "מיושבים בדעתם", מאשר סעורי רגש ודרמטיים, נינוחות, שמתאימה לשירי ילדים, נטולי דאגות וחרדות.
"מול הזמן", בשיתוף אלון לוטרינגר, הוא אחד השירים היותר יפים באלבום – מנגינה נוגה שמלווה קו מחשבה הנוגע ביכולת להשתנות. לוטרינגר, שכתב את הטקסט, קושר את חלוף הזמן עם המוכנות להשתנות. "לשחרר את מה שכבר אבד מזמן" הוא שר בדואט עם יוני רכטר – להיות מודע למה שאבד, אבל לא לשקוע בו, לא לאפשר לאובדן לנהל אותך.
לוטרינגר את רכטר שרים את התובנה בסולם רכטרי מוכר, בטון ובאיפוק הרגשי הצנוע, במנגינה ובהרמוניה שהחזירו אותי לנוסח בלדת סול סלואו קלאסית בסגנון סטיבי וונדר. כנוסטלגיקן חסר תקנה – נשביתי בקסמו של השיר הקצר, כמו גם בביצוע הכן של השניים. הייתי מוסיף סולו חשמלית לעיבוד, כדי להעניק תמריץ  משמעותי לשיר. גם כך זהו שת"פ, שמוליד מוסיקה מהסוג הישן, הטוב ומעורר הגעגועים.
הבעיה העומדת במרכז השיר "לא תמיד" (מילים: דן מינסטר) היא כוחן של מילים לדייק כוונה, לשקף אמת. מילים שמותירות בספק. האם הספק מבטל את כוחן של המילים "לדבר" אלינו, כפי שהן, לייצר חוויה אולטימטיבית, שמנצחת את הספק? המנגינה יוצרת הלך רוח נוגה משהו. רכטר פיתח מורכבות מוסיקלית כדי להתחבר לתוכן השיר. הוא נפתח באקורד מוכר בנגינת הפסנתר. ההמשך הוא מהלך מורכב המייצר דרמה קטנה –  בקולות המתווספים, בעיבוד לכלי נשיפה. יוני רכטר העניק לשיר  נפח – מעין נרטיב מוסיקלי אישי.
מינסטר כתב גם את "הרגע שבו אני מנגן". מבחינת היוצר "רגע" הוא משהו מאוד לא בהיר. כמו הזמן, משתנה כל הזמן. "חידה לא פתורה" – שר יוני רכטר. "הרגע הזה, החולף כמיקסם/ היה והנה הוא לא עוד". למעשה יוני רכטר שר על השראה. אותה הארה, ניצוץ, הברקה, שמגיחה אל המוח. אותה התגלות של שאר רוח שאם אינך "לוכד" אותה בזמן התרחשותה, היא מתנדפת.
גם השיר הזה הוליד את ההארה המוסיקלית, שהובילה אותו אל התווים. הרגע שהוא מנגן-שר-מדבר. לא ברקים ולא רעמים. לא ה"עטור מצחך" החדש. מנגינה, מלודיה, קצב, הבעה שהם פשטות האמירה המוזיקלית של רכטר. נשמע כמו נחל מפכה של מים זכים וטהורים. סולם של צניעות. מקסם של פשטות.
"והיה געגוע" הוא שיר של מי שמהסס להכריז על המילים שכתב – שיר נולד. באשר למוסיקה – אצל רכטר דף התווים לא נשאר חלק. כאן יש זהות מוסיקלית, שאינה גורמת להתלבטותו של היוצר: הייחוד המלודי הרמוני האישי, מלא החן בגישתו הצנועה למוסיקה, זו שאינה לוקחת בחשבון את הרוחות העכשוויות המנשבות. הענווה הזו קיימת כבר בצלילי הפסנתר הפותחים. המוסיקה נוגעת בעוד בוקר עולה, לא דרמות גדולות, שגרת התרחשות, עוד הרהור שחולף על העבר ועל העתיד. היא (המוסיקה) אל-זמנית. מעניקה למומנט המהורהר את הצבע המוזיקלי שלו, וכדי לחזק אותו, התווסף קולו של בני ווייל.  נדמה שכאן השיר הושלם, ואפשר לומר – סוף סוף נולד, צנוע, לא מורכב מדי, נוגה ונוגע. פשטותו היפה.
"הנסיך הגדול" הוא מניפולציה של יהונתן גפן על הנסיך הקטן, שהופיע לראשונה באלבומה היחיד של להקת "קצת אחרת" ב-1975 . סיפור הציפיה לחזרתו של נסיך קשיש ,שיורד משמים לשמוע על "דברים חשובים שאינם נראים".
ב"הנסיך הקטן"  של תחילת ה-80 דיבר גפן על חייל שלא התאים למערכת הצבאית ולשירות הקרבי בפרט. השיר כלל רמיזות ואזכורים ל"הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי, ואף ציטוטים כמו "יפה שקיעת שמש ללב עצוב".
השיר על הנסיך הגדול, שירד משמים בביצוע יוני רכטר, יעל צבי ואיתי פרל נשמע יותר התרפקות נוסטלגית נעימת זמירות על הדמות בסולם רכטרי מסורתי.
"שיריקוד" (מילים: עלי מוהר), ששרים בחדווה גדולה ענת מושקובסקי, יעל צבי, תום חודורוב ויוני רכטר משיב לאלבום משב של רוח פרצים קברטית על הקשר שבין אהבה לריקוד. אותו הרכב קולי שר "תפילה תל אביבית" – אלוהים בראייתו ההומוריסטית של תל-אביבי, שיודע שהוא, האלוהים, נמצא לידו בים ולא רק ליד הכותל. גם בשירה הקבוצתית כאן נכנס אלמנט קברטי-תיאטרלי.
"בלעדייך" הוא קאבר לשיר שהפך קלאסיקה מאז גרסתו של גידי גוב באלבומו הראשון – כאן בביצוע משותף של יוני וחבורת "זהו זה", שמסכם אלבום מאוד מגוון מיצירתו של רכטר, המעיד על שיתופי פעולה עם כותבים מובילים לאורך השנים, יצירות מורכבות, שמצליחות לגעת בנושאים שונים, אך בצורה נגישה גם לקהל הרחב. יכולת מוסיקלית שמשלבת בין נגינת פסנתר אקלקטית, מנגינות, שמדברות אל הלב ועיבודים, שהם חיבור נפלא בין פופ, קלאסי וג'אז.

צילום: מרגלית חרסונסקי

יוני רכטר כל זמן שיהיה

יוני רכטר פייסבוק