קלאסיקת הילדים של "הכבש ה-16" נעורה לחיים באלבום הילדים החדש של יוני רכטר, "יוני ג'ירף". זהו סיפורה של גורת חתולים שגדלה והיתה לחתולה. חוזרים לנוסחי כתיבה מוכרת: רוב שירי הילדים אינם עוסקים בהיכרות אמיתית עם בעלי חיים ממשיים ונסיבות חייהם, כיוון שהם משתמשים בדמויות החיות כמשל לבני אדם. מבחינה זו השיר של יהונתן גפן חוזר לסגנון הישן, ופרט להומור הנחמד, אין כאן חידוש מיוחד.
המוסיקה מעניקה לסיפור עושר רב, בקולות במנגינה המפותלת, בשינויי המקצב, בהרמוניות עשירות בנוסחי "הכבש ה-16" של פעם, בשילוב של סיפור מדובר (גפן) הנרטיב המוזיקלי נשמע הרבה יותר מורכב מהטקסט עצמו. רכטר יצר מעין אופרטת רוק משיר אחד עם התחלה אמצע וסוף. מהבחינה המוזיקלית – משב רוח נעים מהעבר.
**** מתוך האלבום ’יוני ג’ירף’ בביצוע הכבש ה-16. בביצוע הכבש ה- 16: יהונתן גפן, גידי גוב, יהודית רביץ, דויד ברוזה ויוני רכטר
פנינה נולדה אצלנו מתחת לבית/ להורים מנומרים.
אבא שלה יצא לציד/ וגם אמא שלה/ ברחה אחרי/ שני עכברים.
לפני שעזבו הם אמרו לה: "פנינה, את חתולה גדולה/ אל תגידי "מיאו" לחתול/ עם העין החולה,
ותשמרי על עצמך, פנינה/ כמה שאת יכולה/ כי פנינה, את חתולה גדולה."
גדלה לה פנינה, ויפתה לבדה,/ בין גדרות של בתים, בין דרכים לאבק,
בפח האשפה היא מצאה מדי פעם/ שמנת שמישהו זרק.
ככל שגדלה היא יפתה עוד יותר,/ גמישה ורכה ומנומרת היתה.
ורצו בה כל חתולי החצר/ אבל פנינה לא רצתה.
עד ליום בו מאיר ירד/ ופנינה בדיוק יצאה מהפח,
רק הביטה וכבר החליטה: "פנינה – זה החתול שלך!"
