גם כשיחסים מגיעים לשפל, יש מצב לחזור למקום טוב. גם כשכנפיים נשבו להם, אין לפסול על הסף – ללמוד מחדש לעוף. הבנאדם זקוק לאהבתה, והוא מאמין שספר האהבה יפתח שוב. תארו לכם טקסט כזה בעברית. המבקר היה שוחט אותו. לא
הניתוק מהעבר מקרב אותה אליו מחדש מפרספקטיבה עכשווית. ג'וזי כץ חווה את העכשיו מתוך מבט אל האתמול. המסקנה בסופו של יום – אוהבת את מה שנשאר, לא מתגעגעת לעבר. עכשיו כבר טוב. פעם אחרונה ששמעתי חדש של ג'וזי כץ היתה
קלאסיקת הילדים של "הכבש ה-16" נעורה לחיים באלבום הילדים החדש של יוני רכטר, "יוני ג'ירף". זהו סיפורה של גורת חתולים שגדלה והיתה לחתולה. חוזרים לנוסחי כתיבה מוכרת: רוב שירי הילדים אינם עוסקים בהיכרות אמיתית עם בעלי חיים ממשיים ונסיבות חייהם,
הימורים על זוכי אירוויזיון לא מעסיקים אותי. אני רע בזה. מה מחפשים הכותבים? לשלוח את עדן אלנה עם שיר איכותי, או שיר בעל פוטנציאל זכיה? אגב, אין סתירה בין זה ובין זה. מצד שני: מעט מאוד שירים שזכו באירוויזיון הפכו
לפי המכתב שהיא משגרת אליו, לפי הטון – היא באמת במצב של "לא כוחות". הפמיניסטיות יכולות להשתמש בשיר הזה כדי להציג רפיסותה של אישה הנכנעת לרגש. שלי פרג'ון מתבכיינת על מר גורלה של אוהבת שכיבסה את הבגדים של הגבר שנטש
אביב גדג’ שר: "לא חשבתי שאמות צעיר כול-כך, שאהיה לבד כול-כך, הם הרגו אותך לאט לאט, אולי אני איבדתי כול תחושה, חושב שאני עף, ואני בעצם על הרצפה, אז שותה את הגשם המלוח, מסומם מהים או שיכור מהרוח". השיר נקרא
