לגבר אסור לבכות, אסור להביע רגשות, זה הדימוי השכיח, שגורם לכך כשגדלים, הופכים להיות אילמים רגשית. האם גברים אכן לכודים בתוך השריון הגברי? יוני שרון מתייחס לדימוי הזה, בשיר שחושף גבר רגיש ופגיע למרות "גבריותו". כי "ביום שנפרדתי ממך/ בכיתי כמו גבר חזק".
אז כן, יש גברים שבוכים בלילה. שרון מתייחס לתסכול, שכתוצאה ממנו כל רגש חזק מחזיר אותו לקונכייה. המשפט בסיום "נפתח לי פתח קטן/ לפגוש את עצמי/ רק לא להרגיש" – מעלה שאלה: האם הפגישה עם עצמו יצרה מפנה התפקחות ובקשה לשמור על הסגירות הרגשית?
הטקסט מרופרף. מתי הופכים מ"ילד" ל"גבר"? האם התסכול נוצר עקב השעבוד לקודים של הדימוי הגברי הנפוץ או הוא בגלל בעיה נפשית אישית אמיתית? מה מהות/ סיבת הבקשה הדחופה "רק לא להרגיש"? האם קשורה לטראומה מסוימת?
צליל החצוצרה המיוחד בפתיחה מכין לדרמה, אבל ההמשך הוא ניגוד – רכות מלנכולית שמתכתבת עם מוסיקת פולק, מכניסה לחדר האינטימי במנגינה מוצלחת שמשדרת את התחושה.
*** את ה"חורים" בטקסט מנסה שרון להבהיר בהודעה שצורפה לשיר המתייחסת לתקופת הילדות שלו : "כילד מאוד רגיש, כל אכזבה וכל כאב נחוו ב'ווליום' נורא גבוה, ופשוט לא רציתי לחוות את העוצמות האלה יותר. במיוחד כשהבנתי שכגבר, זה כבר לא כל כך מתאים. גבר אמור להיות משהו אחר, משהו יציב, סלע. לא מרגיש, לא נשבר ולא בוכה. התחלתי לחנוק רגשות, כדי להגן על עצמי. השיר מנסה לתת נחמה לאנשים רגישים".
יוני שרון ביום שהפכתי לגבר
ביום שהפכתי לגבר/ בכיתי כמו ילד קטן
פגיעה ישירה בעצב/ תפסה אותי לא מוכן
מאז הכול השתנה/ הסתרתי כל רגש וכל עור חשוף
לפני שיהפכו לדמעה/ חנקתי הכול
רק לא להרגיש/ לא להרגיש/ תן לי קצת שקט
ביום שהפכתי לגבר/ בכיתי כמו ילד קטן
מילה שאמרת לי/ כמו אבן/ שברה בי כל מה שהיה
מאז הכול השתנה/ הסתרתי כל רגש וכל עור חשוף
לפני שיהפכו לדמעה/ חנקתי הכול
רק לא להרגיש/ לא להרגיש/ תן לי קצת שקט
ביום שנפרדתי ממך/ בכיתי כמו גבר חזק
נפלתי בלי כוח לקום/ אבל דווקא מתוך האבק
נפתח לי פתח קטן/ לפגוש את עצמי
רק לא להרגיש
