מה שעובר בה ועוד יעבור. יש כאן סיפור: העמידה פנים שהיא בשבילו עם עזיבתו. עכשיו נותרה עם ההבטחה לעצמה שהוא עוד ישוב, ואם יש בו עוד קמצוץ געגוע, אז שידע שהיא נואשת, אבל עוד מחכה. האירוניה: הזמן העובר מקרב אותה אליו. אהבתה השברירית הלוכדת אותה במערבולת רגשות, שהופכת את חייה על פיהם.
יונתן ארצי הלחין מוסיקה מעודנת. שירתה של מיקה קרני מאופקת, על קצות האצבעות, משדרת מצוקה בלי לגלוש לדרמה מסוערת נפש, והמוסיקה פולק הרמוני סלואו מושן מתכתבת עם הסינגר סונגרייטר של פעם, כמו ג'ניס איאן וסוזן וגה. מבחינה זו השיר הוא מין הומאז' לפולק של פעם.
יונתן ארצי מספר על השיר: "עד שובך" הוא שיר געגועים מנקודת מבטה של אמא שמחכה לשובו של בנה שרחוק ממנה. כתבתי אותו במציאות אחרת ומתוך הקשר שונה לחלוטין, ולא יכולתי להעלות על דעתי בדיוק
כמו כולם לאיזו מציאות בלתי נתפסת וכואבת נקלע. לתחושתי בתוך הזמן הנוכחי, מילות השיר נטענות במשמעות אחרת לגמרי"
יונתן ארצי ומיקה קרני עד שובך
אני נשברת מול חלקי מילים/ שמות של ערים זרות, של מקומות
זווית חיוך ברחוב, שקיעה בים/ אני לא צריכה הרבה
הכל מזכיר לי את ההבטחה/ העמדתי פנים מולך שהיא בשבילך
הבטחתי שעד הסתיו בטח תשוב לכאן/ הסתיו עבר
אם אתה פתאום מתגעגע/ אז שתדע שאני כל כך/ מחכה לך
אין בי פעימה עד שובך
אני מודדת באלפי דרכים את המרחק ממך/ כאילו כך יש לי יותר שליטה
כך קל יותר הגעגוע
מקיפה הכל בתזכורות/ עלה נושר, פזמון חוזר/ הזמן עובר ומקרב אותך אלי
אם אתה פתאום מתגעגע/ אז שתדע שאני כל כך/ מחכה לך
אין בי פעימה עד שובך/ אין בי פעימה
אם אתה פתאום מתגעגע/ אז שתדע שאני כל כך/ מחכה לך
אין בי פעימה עד שובך/ אין בי פעימה עד שובך
