האלבום נפתח ונסגר בשני שירים שיוסי בנאי הספיק להקליט לפני מותו ב-2006, עת עבד על האלבום חדש, שהיה אלבומו האחרון. ראשון – "שיר אהבה" – בהקלטה ביתית, כשליד הפסנתר מלחינו – עידן רייכל. "תרנגול כפרות" – הקלטה אולפנית מלאה, שהלחין מיכה שטרית בהפקת גיל סמטנה.
כל שאר השירים הם ביצועים שמשלימים את הפרוייקט האחרון שיוסי בנאי לא הספיק לסיים בהפקת רע מוכיח. בשישה שירים המלחינים הם גם המבצעים: אהוד בנאי – "את ואני", ארקדי דוכין – "כמה יפים החיים", קורין אלאל –"אריאל", "אחרי ככלות הכל" – מאור כהן, "כשאתה צעיר" – מיכה שטרית, "בגלגול הבא" – שלומי שבן.
ברי סחרוף שר את "ראיתי עינים חלונות" ללחן של בטי פבלו, פיטר רוט – את "הציפורים" – לחן של איריס פרחי. רע מוכיח, המעבד, עיטר במוסיקה את קריאתו של יובל בנאי בשיר "מחשבות ליד חלון פתוח".
אחרי שני הביצועים הנ"ל של יוסי בנאי, יש לפתע תחושה שאין מי שיעשה את זה במקומו, שהשירים באמת שייכים לו, ושהדיסק הזה הוא ניסיון לעלות על פס-קול רוחו. שנסונר עברי, שידע להעביר סיפור בצליל. למעשה, לא ניתן להגדרה, ואם כבר,  אז כמו שהגדירו רע מוכיח "השנסונר ממחניודה".
אתחיל מ"תרנגול כפרות": "אני נפרד בצער מקיץ שעכשיו רואים את קצה סופו, ועדיין הוא ממתין בסקרנות לחורף שיבוא". מי שדיבר על השיר הזה כעל שיר פרידה – טעה. בנאי בשיר הזה לא נפרד. יש בו עדיין הסקרנות לנופי עולם, פועם בו לב שניזון מזיכרונות לתרנגול כפרות מימי הילדות. הוא שומע קולות אבודים נושאים איתם זמירות. ויש משפט אחר, על סתיו שמביט ונשמתו שותקת. למה שותקת?
שיר אחרון, שיר עם של טרובדור, עם צליל בנג'ו, לא דרמה ולא שברון. רק תחושה של עצב מתוק. כך נפרד. העצב המר הוא בדיעבד.
הפתיחה צובטת לב: הקלטה עירומה של "שיר אהבה" לצליל הפסנתר של עידן רייכל. "תגידו לה שהיא הסיבה היחידה לשיר", שר יוסי בנאי, כמו שאהבנו לשמוע את יוסי בנאי. האיפוק הזה של הטרובדור ששר ומדבר. הלחן שנכנס כבר ברגעי התנגנותו לרשימת היפים בזמר שלו, בזמר העברי. יוסי שר סיפור אהבתו בקצת כאב, אבל בעיקר בלב אוהב.
כל השאר – ביצועים שונים. רע מוכיח, המעבד והמפיק אומר: "רציתי לעשות אלבום שיוסי היה אוהב, אלבום ששומר על התרבות שלו ומכיל את מגוון האסוסיאציות המתקשרות אליו"
האם לשפוט הדיסק לפי – המידה בה התקרבו הזמרים ל"רוחו האומנותית" של יוסי, כמה ניסו למצוא את קולם בקולו, או מהי מנת הפרשנות שהעניקו משלהם לשירים? נדמה לי, שברוב המקרים קיבלנו גם מזה וגם מזה: "את ואני" של אהוד בנאי – הוא התמהיל הזה. אותנטי להפליא. "כמה יפים החיים" עם ארקדי דוכין מביא את הרוח הקברט האירופאית העליזה והעליצה עם אדי אלכוהול באוויר, קורין אלאל מעניקה טון נוגה אישי מאוד ל"אריאל" (שיוסי בנאי כתב על בנו), מאור כהן הלך על ביצוע מאופק , כמו אינו רוצה להאפיל על יוסי, בקונטקסט קברטי ג'אזי ב"אחרי כלות הכל". שיר על מאוייו של הבנאדם. ברי סחרוף מעניק עומק מסתורי בטון נמוך מאוד ל"ראיתי עיניים חלונות", שיר אהבה שהלחינה יפהפה בטי פרבו, וגם כאן תחושה של –  ביצוע על הבהונות  כלומר – מחשבה על איך יוסי היה רוצה לשמוע את השיר. מיכה שטרית העביר את "שכאתה צעיר" למגרש הביתי שלו, עיבוד אקוסטי שמבהיר את הנרטיב , שסיומו פשוט – לא לדחות למחר את מה שאפשר לעשות היום.
פיטר רוט שר בטון מלנכולי מאופק את "הציפורים" כדי להעניק לשיר פינה רומנטית חורפית חמה, בלי נסיון להיות "פרשני". הכי פשוט.
יובל בנאי לא שר. הוא קורא את "מחשבות לי חלון פתוח" – כמו מספר מקולו של אביו, יוסי, בהשראת Maintenant Je Sais ("עכשיו אני יודע") של Jean Loup Dabadie, המשורר והסופר הצרפתי, כפי שיוסי שמע את השחקן הצרפתי Jean Gabin קורא, שיר שמסתיים ב – "יודע כמה שאני מבין יותר, ככה אני מבין פחות"…
מי שהתקרב קרבה נושפת עורף אל יוסי בנאי בדיסק הזה הוא שלומי שבן עם "בגלגול הבא". זה יוסי בנאי מקולו של שלומי שבן, שהבין היטב את רוחו השנסונית כשהוא שר – "אני הולך להיות להיט הסטרי בגלגול הבא", שנסון עם כל החיוך שנדרש לשיר כזה, וטוב שיוסי שלח את שבן להלחין את השיר מחדש ("אני חושב שלא הבנת את כוונת המנוח", אמר לו בשיחת טלפון, אחר שקיבל את הלחן הראשון). אין כמו יוסי בנאי להבין מה הוא רצה מעצמו.
ולפני הגלגול הבא, הדיסק הזה על רגעיו היפים, עורר בי תיאבון מחודש לשלוף את התקליטים והדיסקים של יוסי בנאי ולצאת למסע אישי בעקבות שנסונר עברי.

יוסי בנאי שירים אחרונים