זיכרון מוזיקלי נגוע במגע נוסטלגי מתנגן במנגינה ובהרמוניה שמגלים מוזיקאי מהזן המובחר. יושי (יוחאי בלום) אקוסטי למהדרין מחפש את המעבר לשגרתי גם בטקסט, גם במוסיקה. הזיכרון ש"שינה לו את החיים" מטעין אותו לחזור למקום שבו ניתן לגעת ב"צלילים של בית", לעלות גבוה להופעה עם מושא געגועיו.
קווי המתאר האקוסטיים עושים חסד עם שירו של יושי, משדרים את התחושה נטו, שקופה וצלולה. קולות הרקע הנשיים מזכירים עיבודים של מישל פוגאן הצרפתי, מעניקים חגיגיות יפה לשיר.
המוסיקה נוגה עדינה וענוגה, המהלך המלודי קסום. תוספת המפוחית מעניקה עוד ניחוח לשיר שהייתי מתרגם אותו לצרפתית. יושי יצר שנסון מסוג האולד סקול שעשוי מחומרים משמרים. אני רוצה לשמוע עוד שירים שלו.
יושי תן סימן צילום ועריכה: עידן דמארי
זוכר יושבים על המיטה/ ורק אתה לימדת אותי אקורד/ שישנה לי את החיים
אל השירים ששרנו אז/ בשני קולות/ אתה קול א׳/ ואני נמס
בוא ונעלה גבוה/ שם אפשר לנגוע/ בצלילים של בית/ וריחות שישי אחר הצהריים
ויכולו השמים/ תן סימן
חוזר על המדים/ היישר להופעה איתך/ חיבוק חזק אתה גאה
פנס בודד בקצה שכונה/ והאקורדיון שלך מנגן/ כולם רוקדים סביבך
בוא ונעלה גבוה/ שם אפשר לנגוע/ בצלילים של בית/ וריחות שישי אחר הצהריים
ויכולו השמים תן סימן
